1

1.      עניינה של החלטה זו בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971.

2.      העתירה נוגעת לתעודת חיסיון לטובת הציבור, עליה חתם הממונה על החסיונות במשרד לביטחון פנים. על פי תעודת החיסיון, שנחתמה ביום 23.5.22, נאסר לגלות כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהות האדם/האנשים אשר מסר/ו למשטרה את המידע המתועד בדו"חות הידיעה המפורטים להלן, לרבות פרטים נוספים, כמפורט להלן:

2

"1. בדו"ח ידיעה מס' 22-0432-351: מועד מסירת המידע ותוכן המידע למעט תמצית המידע המתועדת בדו"ח מידע פראפרזה מס' 22-0563-364.

      2. בדו"ח ידיעה מס' 22-0524-763: מועד מסירת המידע.

3. בדו"ח ידיעה מס' 22-0286-977: מועד מסירת המידע, בשורה 1 מילה אחת, שורה 5 במלואה.

כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות תוכנו של חומר חקירה המסומן ל.א.1 לרבות פעולות החקירה המתועדות בו ותוצריו".

הטעם לחסיון על פי התעודה נומק בחשש, "לסכן שלומם של בני אדם; לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה; לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה ולפגוע ביעילות פעולותיה".

ב"כ המבקש קיבל טבלת תוכן תמציתית ואילו ביחס לידיעה מס' 3 במשבצת התוכן צוין "חסוי".

ובמה דברים אמורים:

ביום 31.3.22 הוגש כתב אישום נגד המבקש, המייחס לו עבירות נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק.

בתמצית יאמר שע"פ כתב האישום, המבקש שאל את המתלונן האם הוא ממשפחת אלקרנאווי והאם הוא מכיר אדם מסוים. המתלונן אישר זאת והמבקש ציין באוזניו כי בין משפחת המתלונן לבין קרובי משפחתו קיים סכסוך ושהוא מעוניין לעשות "סולחה". בהמשך היום, המבקש נכנס למקום עבודתו של המתלונן, יחד עם אחר שזהותו אינה ידועה למשיבה, המבקש ריסס את פני המתלונן בגז מדמיע בעוד האחר מניף מברג בניסיון לדקור את המתלונן. המבקש הוציא מכיסו אקדח וירה במתלונן מספר יריות בפלג גופו תחתון.

במסגרת התיק העיקרי כפר המבקש באישום ושמיעת הראיות נקבעה ליום 15/9/22.

3.      בבקשתו עתר המבקש להורות על גילוין של הראיות שלגביהן הוצאה תעודת החיסיון

3

הרלוונטית לכתב האישום. בתוך כך עתר המבקש להורות למשיבה לגלות את זהות מוסרי המידעים, מועד מסירת המידעים ותוכנם המלא שפורטו "בטבלה לסנגור" וכן מבוקש להורות על גלוי תוכנו של "חומר החקירה המסומן ל.א.1" על תוצריו.

ב"כ העותר טען שהאדם שירה במתלונן חבש קסדה לראשו ושלא ניתן לזהות ממצלמות האבטחה את היורה וכן שאין בכוחו של המתלונן לזהות את המבקש כיורה משום שאין כל היכרות קודמת בין המבקש לבין המתלונן וכל זיהויו של המתלונן מקורה בשיחה מקדימה קצרה מאותו היום בינו לבין היורה.

נטען שכבר ביום האירוע עלה שמו של המבקש יחד עם 2 אחרים כמעורבים בירי ולכן

ידיעת היחידה החוקרת על מעורבותו של המבקש (הנאשם) לכאורה בסמוך לאירוע, מידת הפירוט של המידעים, כולל ידיעת זהות בעליו של הנשק המעורב וציון שמות מעורבים נוספים, מעיד לכאורה על קרבת מוסר המידע לאירוע. וחשיפת המידע עשוי להיות חיוני ביותר להגנת הנאשם.

אשר למסמך ל.א.1 נטען שלהגנה אין כל אינדיקציה אודות מהות חומר זה באופן המנוגד להגינות ההליך הפלילי.

4.      שמעתי את טענות ב"כ הצדדים בדיון במעמד שני הצדדים מיום 1/8/22 בחלקו האחד ובחלקו האחר שמעתי את טענות ב"כ המבקש במעמד צד אחד (פר' חסוי מב/1) ואת טענות ב"כ המשיבה במעמד צד אחד ובנפרד (פר' חסוי מש/1). ב"כ המשיבה הציגה לעיוני בנוכחות קצין מודיעין ורכזי מודיעין את הידיעות הרלוונטיות והשיבו לשאלות בית משפט.

לאחר כל זאת, הצהיר בדיון במעמד שני הצדדים, ב"כ המשיבה, דברים שיש בהם כדי לשפוך אור נוסף על הידיעות החסויות וכהאי לישנא:

"לעניין ידיעה 4 בטבלה המסתיימת ב - 977, הרי שהמקור לא זיהה את היורה והמעורב. המקור אינו מהמשפחה של הנאשם או המתלונן.

בנוגע לידיעות 1 ו - 2 בטבלה, הרי שהן התקבלו מספר שבועות לאחר האירוע, ומדובר בידיעות על סמך שמועה ששמעו אותם מוסריהן.

ידיעה מספר 3 בטבלה, למא/1 אנו נבקש לדחות את הדיון במספר ימים מאחר ועורך הידיעה חולה בקורונה ונבקש להביאו עוד מספר ימים או להעלותו בווידיאו עם אותה ידיעה".

4

מאחר שעורך הידיעה מס' 3 חלה בקורונה וגם בדיון הנדחה היה עדין חולה שמעתי, בדיון נדחה מתאריך 4/8/22 את דבריו באמצעות שיחה טלפונית בנוכחות ב"כ המאשימה שהציגה לעיוני את מסמך המידע (פר' חסוי מש/1א).

5.      הוראת סעיף 45 לפקודת הראיות קובעת:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה, ובהליך פלילי - כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם".

כלומר, עתירת בעל דין בהליך פלילי לגילוי ראיה שהוצאה לגביה תעודת חסיון, עשויה להתקבל באחד משני תנאים: האחד - כי הראיה חיונית להגנת הנאשם; השני - כי הראיה עשויה להועיל להגנתו, גם אם היא אינה חיונית לה ובלבד שמידת התועלת הטמונה בה עולה על מידת הפגיעה בעניין הציבורי שעליו מגן החיסיון (ע"פ 7984/18 מדינת ישראל נ' פלוני (19.2.2019), פסקה 2).

בין שיקולי בית המשפט הדן בשאלה האם להסיר חסיון יש להביא בחשבון גם את הקשר שבין החומר החסוי לגדר המחלוקת בין בעלי הדין, בשים לב לגרסת ההגנה, את הקשר שבין החומר החסוי לראיות הגלויות וחומר חסוי אחר בתיק, ואת קבילות החומר החסוי ומשקלו הצפוי אם יוגש כראיה במשפט (סעיף 46(א1) לפקודת הראיות).

בפסיקה נקבע, כי המבחן לחיוניותה של ראיה להגנתו של נאשם הוא מבחן "הפוטנציאל המזכה", שלפיו יש לבחון אם הראיה החסויה היא בעלת פוטנציאל לעורר ספק סביר באשמתו של הנאשם (ע"פ 889/96 מזאריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 433, 443, 466 (1997); דנ"פ 1424/01 מדינת ישראל נ' חמדאן (23.4.2001); בש"פ 4535/19 ‏מוחמד מחמוס עטייה נ' מדינת ישראל (6.8.2019)).

5

6.      לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את החומר החסוי באספקלריה של קו ההגנה של הנאשם ואת התייחסות ב"כ המשיבה לטענות המבקש, על רקע ההלכות הנ"ל, מסקנתי היא שאין מסירת זהות מוסרי הידיעות חיונית להגנת המבקש ואין בכל החומר החסוי שהוצג לעיוני, כל פוטנציאל מזכה עבור המבקש. מנגד חשיפת המידע שגילויו מבוקש, עלול להזיק בעניין צבורי שעליו נועד להגן החסיון.

7.      על כן הנני דוחה את העתירה.

8.      המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י' אב תשפ"ב, 07 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.