1

1.             לפני בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורם של המבקשים, באופן שיותר להם לצאת לעבוד בליווי מפקח, בעבודות מיזוג אוויר ברחבי הארץ, כאשר הובהר כי לא ייכנסו לכפר שיבלי, מקום מגורי המתלונן.

2

2.             המבקשים טוענים כי בחלוף 8 חודשים ולאחר ששניהם כבר הודו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן וממתינים כעת לדיון אשר נקבע לצורך הטיעון לעונש, ניתן להקל בתנאי שחרורם ולאפשר להם לחזור למעגל העבודה ולפרנס את משפחותיהם. בשלב זה של ההליך, אין כל חשש משיבוש הליכי המשפט או השפעה על עדים וכפי שעולה מתסקירי שירות המבחן, כך טענו המבקשים, חלו אצלם שינויים לטובה המצדיקים היעתרות לבקשה.

נטען כי המבקשים מרותקים באופן מוחלט לבית, כבר חודשים ארוכים ללא יכולת לפרנס את בני משפחתם. מאז המעצר נולד למבקש 1 תינוק והמצוקה הכלכלית במשפחותיהם של השניים מחריפה. עיסוקו של מבקש 1 כמתקין מזגנים אינו מאפשר לו להחליף עיסוק לתקופה קצרה עד שיסתיים ההליך העיקרי ומאחר שיש למבקשים ערב רציני ואחראי, אין מניעה לתת בו אמון כי ישגיח עליהם במהלך עבודתם בכל רחבי הארץ. ב"כ המבקשים הדגיש כי אם לא יתאפשר להם לצאת לעבוד, הם עלולים להגיע לפת לחם.

ב"כ המבקשים הפנה לאמור בתסקיר שירות המבחן כי שירות המבחן שוחח עם המתלונן והוא שולל כל איום מצד המבקשים כלפיו ותומך במתן אפשרות למבקשים לצאת לעבוד.

3.             המשיבה התנגדה לבקשה.

אשר למבקש 1 טענה המשיבה כי אומנם ניתן להבחין בשינוי לטובה בהתנהגותו, אולם אין המדובר בתסקיר חיובי במיוחד ובסופו של דבר, הסיכון הנשקף ממנו הוא בינוני והמבקש 1 לא עבר כל טיפול שהוא במהלך כל התקופה. ב"כ המשיבה הפנתה לאמור בתסקיר לגבי תיאור אישיותו והתנהלותו של המבקש 1 וטענה כי אין מקום להתיר לו לצאת לעבודה בתנאים המבוקשים. לגבי מבקש 2 נטען כי הוא אינו טכנאי מזגנים במקצועו וכי למעשה, היה מובטל משך כשנה קודם למעצרו, וגם קודם לכן נע בין עבודות. מכאן, אין כל הכרח לאפשר לו לעבוד דווקא במיזוג, כאשר העבודה הזו כלל אינה מאפשרת פיקוח כלשהו על המבקשים. בנוסף, מבקש 2 ברח משך תקופה מן הרשויות ועל כן אין לתת בו אמון, מה גם שעסקינן במי שהוא בעל עבר פלילי. לפיכך, עתרה לדחיית הבקשה.

4.             בחנתי את טענות הצדדים ואת תסקירי שירות המבחן אשר ניתנו בעניינם.

אחר זאת, הגעתי למסקנה כי את הבקשה, בתנאים המדוברים בה כעת, יש לדחות.

אכן, חלף זמן ואכן לא נרשמו לחובתם של המבקשים הפרות כלשהן של תנאי השחרור. אכן המתלונן אינו מביע כיום חשש מפני המבקשים ונכון הוא כי שירות המבחן התרשם שניכרת ראשיתה של תובנה ונטילת אחריות מסוימת מצד המבקשים שניהם, כפי שבא לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן. לכאורה, באלו יש כדי לתמוך בהקלה בתנאי השחרור.

3

ואולם מצידו של מבקש 2 קיים "סיכון סביר להישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד" הנלמדת מעמדתו הקורבנית, התנהגותו במהלך ביצוע העבירה, בריחתו מן המשטרה, עברו הפלילי והעדר אינדיקציה אודות מידת השימוש שלו כיום בחומרים פסיכו אקטיביים (לאחר שהורשע בשנת 2015 בעבירות סמים). כל אלו מהווים גורמים המעידים על יכולת נמוכה להתמודד עם מצבי לחץ ומתח. אשר למבקש 1, חרף הגמשת עמדתו ביחס לאחריותו האישית באירוע, התרשם שירות המבחן כי התנהלות המבקש 1 "מבטאת יכולת נמוכה לשליטה ולויסות עצמי לצד קושי בהפעלת שיקול דעת בוגר במצבים מורכבים, מלחיצים ורגשיים".

כאשר לוקחים את אלו בחשבון, על רקע העבירות בהן הודו המבקשים, ובוחנים את התנאים שבהם ביקשו המבקשים כי יתאפשר להם לעבוד, המסקנה היא כי לא ניתן להיעתר לבקשה. המשמעות שיש למתן היתר לעבודה בתנאים שכאלו היא למעשה, הסרת הפיקוח למשך שעות העבודה וזאת משום שאין כל דרך אפקטיבית שבה תוכל משטרת ישראל לפקח על שמירת התנאים, כאשר המבקשים מתכוונים לעבוד במקומות שונים ברחבי הארץ.

לא מצאתי כי ניתן לתת אמון במבקשים באופן שכזה אשר למעשה מבטל את הפיקוח במהלך שעות היום, זאת לאור הנימוקים אשר הובאו מעלה, בפרט הסיכון העולה מן המעשים בהם הודו ומידת הסיכון כי ישובו ויבצעו עבירות דומות מן הטעמים וכפי שמתואר בתסקירי שירות המבחן.

הבקשה אם כן נדחית.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' טבת תש"פ, 31 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.