1

1.      בקשה לעיון חוזר. כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות שוד, ניסיון שוד, והתפרצות לבית מגורים; עסקינן בשוד קשישה כבת 91, בביתה-מבצרה.

2.      ביום 8/3/21 נקבע קיומה של תשתית ראייתית לכאורית (דנ"א המבקש נמצא בדירה); חרף טעמים לא פשוטים, ולאור טענות המבקש, הופנה עניינו של המבקש לשירות המבחן.

3.      ביום 21/4/21 התקבל תסקיר שירות המבחן וזה בא בהמלצה שלילית; לאחר טיעון, ביום 26/4/21 הוריתי על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

4.      פחות מחודש חלף וביום 19/5/21 הוגשה בקשה לעיון חוזר, מסגרתה טען המבקש כי חל שינוי בנכונותו להירתם להליכי טיפול.

5.      כשלעצמי, סברתי כי לא חלף זמן ממושך; דא עקא שהתברר כי ההליכים בתיק העיקרי סבלו עיכוב משמעותי; על כן חרף העדר חלוף זמן, ונוכח התמשכות ההליך, ראיתי להפנות עניינו של המבקש לשירות המבחן.

2

6.      שוב התקבל תסקיר (מיום 4/7/21); שוב ההמלצה היתה שלילית; מעבר לשאלת המסוכנות, הפרוגנוזה להצלחת הליכי טיפול היתה שלילית.

7.      על כן ראיתי לדחות הבקשה לעיון חוזר; עם זאת ציינתי כי התמשכות משמעותית נוספת של ההליכים עלולה להביא לשקילה מחודשת.

8.      בחודש יולי נשמע דיון הוכחות יחיד; שני דיונים אחרים בוטלו בשל שביתת הפרקליטים ומועדי השמיעה נקבעו לספטמבר.

9.      על כן שב ופנה המבקש בבקשה לעיון חוזר.

10.  שמעתי בקשב רב טענות הצדדים; לאחר בחינת הטענות סבורני כי דין הבקשה להידחות.

11.  ראשית- גם בהיבט חלוף הזמן- אין מדובר בפרמטר בלעדי; חלוף הזמן (ובמיוחד משמדובר בהתארכות עתידית) הנו אכן שיקול, שיש להביא בחשבון (בש"פ 3543/15), אך מולו ניצב בגאון האינטרס הציבורי.

12.  כאן- מדובר במשיב שהנו בעל עבר מכביד ביותר, סובל מהתמכרות לחומרים משני תודעה, ומסוכנותו מוערכת גבוהה; בנסיבות אלו, לעת זו, התארכות ההליך לעצמה אינה מטה הכף.

13.  שנית- נושא התארכות ההליך כבר הובא בחשבון בעיון חוזר הקודם שנדון (חודש בלבד לאחר החלטת המעצר); עניינו של המבקש נבדק, ובחירתו הוא להציע חלופה במתווה בו הוצעה עומדת לו לרועץ.

14.  שלישית- לא ניתן להתעלם מכך כי מעבר לאובדן הזמן בשל שביתת הפרקליטים והעברת המותב, הוגשה גם בקשת דחייה אחת מטעם ההגנה, ועדות המתלוננת לא נשמעה גם בהסכמת ההגנה (משהצדדים סברו כי יכול ותתייתר לאור מו"מ מתקדם שניהלו).

15.  רביעית- כיום לתיק יש "אב"- מותב המנהלו; המועדים שנקבעו הנם ממש לאחר הפגרה וראש השנה וסמוך לאחר מכן; יש להניח כי בפרק זמן זה, גם אם מדובר 7 חודשים לאחר הגשת כתב האישום, תסתיים כלל השמיעה.

16.  מהות העושה (עברו והערכת הסיכון), בצד חומרת המעשה, בהינתן המועדים שנקבעו, והשיקולים לעיל, מביאים למסקנה כי לעת זו לא נחצה הרף המאפשר שקילת העדפת שחרור ולו מעצר באיזוק. פרקי הזמן בו נקבעו מועדי השמיעה אינם חריגים וקיצוניים המצדיקים התערבות בתנאי מגבלות החירות.

17.  אני דוחה הבקשה לעיון חוזר.

ניתנה היום, י"א אב תשפ"א, 20 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

3