1

1.             ביום 6.5.21 קבעתי כי חרף קיומן של ראיות לכאורה בדבר הפרת תנאי השחרור, אין מקום להורות על מעצרו של המשיב במתקן כליאה, אך בצד זאת יש מקום להורות על מעצרו באיזוק אלקטרוני. ביחס לבקשה לחילוט הערבויות הוריתי שהיא תידון לאחר שתתקבל חוות דעת יחידת האיזוק.

2.             ביום 10.5.21 התקבלה חוות דעת מערך האיזוק בדבר היתכנות מעצר באיזוק במקום הפיקוח. בהתאם, הוריתי ביום 11.5.21 על מעצרו של המשיב באיזוק בפיקוח המפקח - המשיב 2. לאור שעת הדיון ביקשה הסנגורית כי ההחלטה בעניין הערבויות תינתן בנפרד. משכך, להלן החלטתי בנושא זה והיא ניתנת בהמשך להחלטותיי מיום 6.5.21 ו- 11.5.21 וכחלק בלתי נפרד מהן.

2

3.             מוסד השחרור בערובה (לרבות שחרור לחלופת מעצר) מגלם את האיזון בין הצורך להגן על הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם, לבין החובה לבחון אפשרות להשיג את תכלית המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו קטנה יותר. לאור כך, הפרה של תנאי השחרור עשויה להביא למסקנה כי הופר האמון שעמד בבסיס השחרור בערובה והנאשם יושב למעצר. בנוסף, רשאי בית המשפט במקרה של הפרה, להורות על חילוט הערבות עליה חתם המשוחרר בערובה, וזאת כאמור בסעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים). ככל שהבקשה נוגעת לערב, הרי שהסמכות נתונה אף בעניינו ובלבד שניתנה לו הזדמנות להשמיע את דבריו בנושא (סעיף 51(ג) לחוק המעצרים).

4.             ביחס לכמות הראיות הנדרשות לצורך הכרעה בשאלה אם אכן הופרו תנאי השחרור, הדעה המקובלת בפסיקה היא שדי בראיות לכאורה ואין צורך להמתין להרשעה בעניין ההפרה (בש"פ 6704/19 יעקב בן שטרית נ' מדינת ישראל (30.10.2019)). בעניין אופן הפעלת שיקול הדעת הרי שבנושא זה "בוחן בית המשפט את מהות האישומים נגד הנאשם ואת חומרת ההפרה שבוצעה ... גם מידת האחריות של המפקחים להפרה נבחנת, אך זו נבחנת כשאלה מסדר שני" (בש"פ 2823/19 אידה גדמילוב ואח' נ' מדינת ישראל (10.6.2019)). כמו כן "החוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת לעניין אופן החילוט ומידתו, כאשר מידת חומרת ההפרה תשתקף בגובה הסכום שיחולט ...חומרת ההפרה נמדדת לרוב במבחנים כמותיים - האם מדובר בהפרה חד פעמית או הפרות שיטתיות; ומבחנים איכותיים - האם ההפרה נעשתה למשל אגב ביצוע עבירות אחרות או תוך ניסיון להערים על גורמי האכיפה; ומבחנים תועלתניים - חומרת האישומים המיוחסת לנאשם ומידת הצורך בהגנה על הציבור מפניו" (בש"פ 6747/13 אור דורני נ' מדינת ישראל (8.1.2014)).

5.             על רקע כללים אלו, וטיעוני הצדדים בנושא (לרבות המפקח) בחנתי את הבקשה לחילוט הערבויות עליהם חתמו המשיב והערב- אחיו. כפי שפירטתי בהחלטה קודמת בנושא, קיימות ראיות לכאורה בדבר הפרת תנאי השחרור, הן של המשיב והן של המפקח. להפרה לא נלוותה עבירה נוספת וזו הפרה ראשונה. לאור כך, ועל רקע מכלול נסיבות העניין ובהן מהות האישום; מהות ההפרה; החמרת התנאים בעטיה; העובדה שמדובר בהפרה ראשונה; וגובה הערובה שניתנה, אני מחליט להורות על חילוט סך של 1,500 ₪ מהערבות עליה חתם המשיב וכך גם בעניינו של המפקח. בעניין זה סברתי כי ניתן להסתפק בחילוט חלקי שכן "כאשר הפרת תנאי השחרור איננה נחזית כחמורה באופיה ואיננה מלווה בביצוע עבירות נוספות, ייתכן שבית המשפט יראה לנכון להסתפק בחילוט חלקי של ערובה, וזאת: 'כדי שהעורר ילמד את הלקח' " (בש"פ 6978/09 פרנק מטודי נ' מדינת ישראל (2.3.2010)).

6.             התוצאה היא שמתוך סכום הערבות עליה חתמו המשיב והערב (10,000 ₪ כל אחד) אני מורה לכל אחד מהמשיבים לשלם בתוך 60 יום סך של 1,500 ₪. המשיבים ישלימו בתוך 14 יום חתימה על ערבות נוספת בסכום זה (1,500 ₪ כל אחד) לצורך השלמת סכום הערבות לסכום המקורי.

להמציא לצדדים.

3

ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"א, 11 מאי 2021, בהעדר הצדדים.