1

בקשה לעיון חוזר- יציאה מיוחדת לצורך השתתפות בהלוויה, בליווי אנשי שב"ס.

הואיל והשעה דוחקת, רואה אני לתת ההחלטה נקודתית. לאחר שבחנתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, לעניין המסלולים- בבש"פ 5857/17 ניתחה כב' השופטת ברק ארז, מהי הדרך הדיונית שבה על עצור לנקוט, מקום בו הוא מעוניין לצאת ממתקן הכליאה, לצורך אירוע (בין אם אירוע מעציב ובין אם משמח). הפסיקה והדין מתווים שני מסלולים- מסלול מנהלי ומסלול פלילי. יציאה ללא ליווי, מחייבת פנייה למסלול הפלילי, כשמדובר בעצור, וזאת בלבד. יציאה עם ליווי, מאפשרת נקיטה בשני המסלולים, כשבית המשפט העליון קובע כי המסלול המנהלי הוא שישמש בדרך הכלל ולא המסלול הפלילי.

על כן, היה על המבקש לנקוט במסלול המנהלי. גם המדינה תרשום לפניה, כי ניתן לנקוט בשני המסלולים והכלל הנקוט תקף בנוגע ליציאה בליווי.

לגופם של דברים- קיימים מספר טעמים לדחות הבקשה.

2

ראשית, יציאה בליווי טעונה פרוצדורה ומורכבות לוגיסטית. על כן, ככלל, יציאה על-אתר, כגון לאירוע של לוויה, טעונה הערכות מיוחדת אף יותר, ויש לנקוט בה במשורה. כאשר מדובר באירוע של לוויה שלא מקרבה ראשונה, הכלל הוא כי נדרשים טעמים יוצאי דופן, ואלו אינם קיימים בענייננו.

שנית, טיב האישום במקרה שבפנינו בעל חומרה מיוחדת. מדובר בגניבות נשקים בהיקף חריג. היקף זה מקים מסוכנות כללית ומסוכנות קונקרטית. לא בנקל יתאפשר למי המעורב בנשק, לצאת לאירועים.

שלישית, לאחרונה, מסגרת טענת כרסום, נחשפתי לחומר הראיות בתיק. מחומר הראיות עולה, כי למבקש קשרים נטענים כאלו ואחרים, גם לגרסתו בפני המדובב, עם גורמים אחרים, לרבות לעניין סחר בנשק, ולרבות בני משפחתו.

הלוויה המדוברת, תכלול באופן טבעי מפגש עם בני המשפחה ותיצור סיכון של ממש למפגש עם אותם קשרים עברייניים.

רביעית, השלב בו מצוי ההליך, הנו שלב מתקדם של שמיעת ראיות. בשלב זה, באופן טבעי גוברת אימת הדין ועל כן, גדל גם חשש ההימלטות.

אציין גם כי הנשקים לא נתפסו, כי מעורבים אחרים עד היום נותרו עלומים והגע למסקנה כי בנסיבות העניין, אין מקום לאשר יציאת המבקש.

הבקשה נדחית, אפוא.

ניתנה היום, כ"ב שבט תש"פ, 17 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.