1

 

 

1.            כנגד הנאשם, עלי בן עבד אל מעטי אל עטונה, הוגש ביום 21/3/17 כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:-

 

1.1.            קשירת קשר לעשות פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977

1.2.            פריצה לבניין שאינו דירה, עבירה לפי סעיף 407 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977

1.3.            החזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 + סעיף 29 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

1.4.            טשטוש סימני זיהוי של רכב, עבירה לפי סעיף 413ט לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 + סעיף 29 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

1.5.            גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 + סעיף 29 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

1.6.            נפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

1.7.            היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

 

2.            לפי התיאור בכתב האישום, הנאשם ביחד עם אחרים קשרו קשר לביצוע פריצה למכולת ברח' יוספטל 63 באשדוד, לשם כך נלקח רכב מסוג מזדה, אשר היה של הנאשם (לפי הראיות הנאשם שכר את הרכב), הצטיידו בכלי פריצה רבים ופעלו לשינוי מספר של הרכב וזאת על ידי הדבקת מדבקה עם מספר שונה.

 

2.1.            ביום 9/3/17 בסמוך לשעה 01:50 הגיעו הנאשם ביחד עם אחרים למכולת.

2

2.2.            באמצעות מגזרי מתכת שברו את מנעול התריס, קשרו לתריס חגורות גרירה אשר חוברו לרכב ואזי באמצעות הרכב משכו את התריס עד שהתעקם.

2.3.            לאחר מכן נכנסו למכולת בכוונה לגנוב.

2.4.            הנאשם ביחד עם האחים החלו למלא שק גדול מבד יוטה בסחורה הכוללת קופסאות ופקטים של סיגריות.

2.5.            כאשר הגיעה משטרה למקום החלו הנאשם והאחרים להימלט, אולם הוא מעד ונתפס.

 

3.            הנאשם נעצר בתאריך 9/3/17 ביחד עם אחר, מעצרם הוארך (במספר דיונים) עד ליום 19/3/17, באותו מועד הגישה המדינה הצהרת תובע לפי סעיף 17 ד לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 כנגד הנאשם, מעצרו הוארך עד ליום 21/3/17 עת הוגש כתב האישום וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגדו.

 

4.            באותו מועד (19/3/17) הוריתי על שחרורו של האחר לחלופה. על החלטת השחרור לא הוגש ערר (מ"י 20325-03-17).

 

5.            יצויין כי במהלך הדיון ביקש הסנגור להציג חלופה גם לנאשם, לאחר ששמעתי את החלופה קבעתי כי מדובר באירוע שיש בו מסוכנות וכן קיימות ראיות לכאורה (במגבלת הוראות סעיף 17 ד ומבלי שהסנגור יעבור על הראיות) עוד סברתי כי ניתן לשקול שחרור לחלופת מעצר בנסיבות המקרה, וכן סברתי כי הערבים שהוצגו בפני ראויים אולם מנגד סברתי כי יש לשקול עניינים נוספים לאחר דיון מעמיק בשאל הראיות (כגון מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני) ועל כן לא הורתי על שחרורו באותו שלב.

 

6.            ביום 21/3/17 הוגש כאמור כתב אישום ביחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים, בפתח הדיון ביקש ב"כ הנאשם להציג חלופה, הבהרתי לסנגור כי ככל שבית המשפט יידרש לשקול חלופה הוא ייתן החלטה גם לעניין הראיות (שכן אלו הן הוראות בתי המשפט המחוזי והעליון) וזאת בטרם הסנגור יעיין בראיות.

 

7.            הסנגור הצהיר באותו שלב על כי הוא שמע את הערת בית המשפט וכי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה וטען רק לגבי השחרור וכן הציג חלופה הכוללת שלושה מפקחים, שניים מהם זהים לאלו שהוצגו ביום 19/3/17 ואחד חדש.

 

8.            כפי שקבע בית המשפט המחוזי בעמ"ת 64059-11-16 מ"י נ' סרגיי יוסופוב לגבי שחרור לחלופה הרי:-

 

             "החלטה גורלית זו תלויה בראש ובראשונה בקביעה שיפוטית ברורה - אודות איכות הראיות לכאורה".

 

3

9.            נכון כי בעניינו הסנגור לא טען כלל לחולשה ראייתית, שכן כלל לא עיין בראיות, אולם כאשר בית המשפט נדרש לדון בשאלת החלופה הרי שעליו לאזן במסגרת "מקבילית הכוחות" בין עוצמת הראיות לבין המסוכנות, ועל כן יש משמעות לחולשת הראיות לצורך שאלה זו, ככל שישנה חולשה.

 

10.        עיון בתיק החקירה מלמד כי יש ראיות טובות כנגד הנאשם:-

 

10.1.        המשטרה הגיעה למקום לאחר שהתקבל דיווח על הפריצה, ולמעשה הפורצים נתפסו בזמן מעשה.

10.2.        השוטרים שהגיעו למקום ראו את הרכב מחובר לתריס וראו במקום ארבעה חשודים מנסים להוציא את השק שהיה מלא בסיגריות.

10.3.        הנאשם נעצר על ידי השוטרים שהיו בקשר עיין רציף עימו מרגע שחזו בפורצים ועד לתפיסתו.

10.4.        כאמור מדובר היה ברכב שנשכר על ידי הנאשם ובתוכו היו כלי פריצה.

10.5.        כאשר הרכב נתפס הסתבר כי פעלו לשינוי המספר שלו, כך שבמקום המספר 93-885-54, הונחו מדבקות כך שהמספר שנחזה היה 93-888-58.

 

11.        מעדות ציון אבו, הבעלים של המכולת (הודעה מיום 17/3/17) ציין כי הסחורה שנגנבה (לאחר שרובה נתפסה בשטח) הינה בשווי 4,000 ₪ ואילו עלות תיקון התריס הינה 5,500 ₪. יצויין כי בהודעה שנגבתה בסמוך לאירוע (אולם אין עליה תאריך) הוא מעריך את שווי הסחורה שהושארה על ידי הפורצים במקום ב30,000 ₪.

 

12.        הנאשם נחקר ביום 9/3/17 וביום 12/3/17, בשתי חקירותיו שמר על זכות השתיקה וסירב להציץ בסרטונים המתעדים את הפריצה. יצויין כי בעימות שנערך ביום 11/3/17 בין הנאשם לבין קרוב משפחתו (מורד עטאונה - אשר שמו הופיע על חוזה שכירת הרכב יחד עם הנאשם) אישר הנאשם את טענתו של מורד על כי הוא השכיר את הרכב וכי הוא היה הנהג היחידי עליו.

 

13.        ראיה נוספת הינה חוו"ד של מעבדה הקובעת כי אפשרי שכלי הפריצה שנמצא ברכב שימש לצורך פרצת החנות. וכן ישנם צילומים של מספר הרכב וניתן לראות כי נעשה ניסיון לשנותו כך שלא ניתן יהא לזהות במצלמות את המספר האמיתי ובכך לאתר את הרכב.

 

14.        מצפיה בקובץ 03-09-02-57-24 (מצלמה 3) ניתן לראות כי מדובר בפורצים שידעו בדיוק מה הם מחפשים, הם מגיעים ממוקדי מטרה ולא מבזבזים זמן כאשר הם לובשים בגדי הסוואה.

 

15.        כמו כן ניתן לראות את הקשיים בפריצת התריס עד לחיבורו לרכב ניתן לראות במצלמה 4 (לעניין זה אני מפנה לקבצים 03-09-02-36-38 - נסיון פריצה ללא הרכב, ו03-09-03-01-14 את החיבור לרכב), ניתן לראות כי בתחילה מנסה אחד לפרוץ את המנעול, לאחר מכן מצטרף אליו שני ואז לבסוף מחברים את רצועות הקשירה לרכב.

 

4

16.        עולה מכל האמור לעיל, כי ישנן ראיות לכאורה שלא נמצא בהן כרסום בכל הקשור לנאשם שבפני.

 

17.        ועל כן משקבענו כי קיימות ראיות לכאורה, שעוצמתן אינה נחלשת, והן לא כורסמו. נותר לנו לבחון האם קיימת עילת מעצר והאם ישנה חלופה ראויה, היכולה לאיין את עילת המעצר (ראה בש"פ 5572/12 יוסף שרלו נ' מ"י (פורסם בנבו)).

 

18.        ב"כ הנאשם טען כי אין מסוכנות שכן מדובר בהתפרצות לבית עסק, שווי הרכוש שנגנב הינו 4,000 ₪ בלבד (שכן רוב הרכוש הוחזר), לא היה באירוע סממן של התלקחות ולא היה אירוע אלימות וכן הפנה להחלטות של בתי משפט אשר שחררו גם ללא תסקיר נאשמים בהתפרצויות עם שווי רכושי גבוהה פי עשרות מונים.

 

19.        ב"כ המדינה טענה שמסור בפריצה בצוותא חדא, עם תכנון מוקדם כולל טשטוש ראיות, מדובר במי ששמר על זכות השתיקה ועל כן לא יכול לטעון כנגד המסוכנות העולה מהמעשים וכן חלקה על חוזק החלופה המוצעת.

 

20.        המסוכנות בעבירות רכוש הינה תולדה של הנסיבות בהן נעשתה העבירה, יצוין כי אין מדובר בחזקת מסוכנות סטטוטורית אלא כזו הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירה.

 

21.        בעניינו מדובר בעבירה שנעשתה בחבורה, באישון לילה, תוך כדי תכנון מראש, הסוואה (הן הלבוש כפי שניתן לראות בסרטונים והן זיוף מספרו של הרכב), אין לזלזל גם בהיקף הרכושי - הניסיון היה לגניבת סיגריות בשווי ניכר - תוך כדי פגיעה ניכרת בפרנסתו של קורבן העבירה.

 

22.        כפי שנקבע בבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מ"י, פד"י נב (4) 268, מגמת חוק המעצרים הינה כי גישה קפדנית יותר לגבי עילת המעצר, וכן כי:-

 

"עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכשו, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך הימלטות המבצעים מעונש.

 

מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת בטחון הציבור.

 

לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעו האמורה" (שם, עמ' 272).

 

23.        בבש"פ 45/10 פאדי מסארוה נ' מ"י (פורסם בנבו) קובע כב' השופט עמית כי:-

 

5

" כשלעצמי, אני מתקשה לקבל את הטענה כי בכל מקרה של עבירת רכוש יחידה או עבירת רכוש לא מתוחכמת, לא קמה עילת מעצר. יש בגישה זו כדי לעודד בעקיפין ריבוי עבירות, שהרי כל שרשרת עבירות מתחילה בעבירה הראשונה, שמא יאמר העבריין לעצמו כי אין סיכון שייעצר ב"'מכה" הראשונה. "פתאום קם אדם בבוקר ומוצא..." שמכוניתו חלפה עם הרוח, או במקרה הטוב, נפרצה ותכולתה נשדדה. חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה.

 

ודוק: אין בכוונתי להכניס בדלת האחורית את העילה של הרתעה מפני עבירות שהן "מכת מדינה", עילה שהמחוקק השמיט מחוק המעצרים. אלא שהעבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן "מתוחכמות", הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. פריצה לבית או לחצרים מערערת את הבטחון האישי של הציבור וגניבת רכב עלולה, בהאידנא, להפוך חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בכך "

 

24.        נכון הוא כי בעניין בש"פ 5572/12 יוסף שרלו נ' מ"י (פורסם בנבו), קבע בית המשפט העליון כי באותו מקרה בו פרצו לשתי דירות אינו בהכרח מגלה מסוכנות, אולם נסיבות המקרה שלפני אינן כאלו.

 

25.        כמו כן, וכפי שניתן לראות בסרטון יחד עם הנאשם היו עוד שלושה, הנאשם וחבריו הגיעו למקום מצויידים בשק בנין לצורך הפריצה, הם הגיעו מכווני מטרה.

 

26.        גם בעובדה שהנאשם בחר לשמור על זכות השתיקה יש בכדי למנוע ממנו לאיין את המסוכנות ופוגעת ביכולתו לטעון כנגדה.

 

27.        מכל האמור לעיל סבור אני כי קיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב הנובעת מהמסוכנות.

 

28.        ועדיין, הכלל בעבירות רכוש אינו המעצר כי אם השחרור.

 

29.        בפני בית המשפט הוצגה חלופה הכוללת שלושה ערבים, המדינה הסכימה כי אביו של הנאשם הינו ערב ראוי ובית המשפט מסכים עם כך.

 

30.        באשר לשני הערבים הנוספים שהוצגו בפני בית המשפט, המדינה הסתייגה מהם לאור עבר פלילי עליו לא דיווחו כאשר נשאלו לאחר שהוזהרו בבית המשפט.

 

31.        לאחר ששמעתי את הערבים, התרשמתי מהם ושקלתי בעניין, סבור אני כי לאור המסוכנות העולה מהראיות ולאור העובדה כי גם המעורב השני שנעצר הינו בן משפחה (וישנם עוד שניים שלא ידועה זהותם כאמור) הרי שיש צורך בחלופה הדוקה שתיבחן ל ידי גורם מקצועי.

6

 

32.        לעניין זה סובר בית המשפט כי יש מקום לקבל תסקיר שירות המבחן, שיבחן בין היתר את הצורך בחלופה הדוקה ו/או מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני.

 

33.        באשר לערבים המוצעים, לגבי האב בית המשפט מסכים עם המדינה, מדובר בדמות ראויה וסמכותית. לגבי שני הערבים הנוספים:-

 

33.1.        מוהנד אלעטונה אינו מתאים לשמש כערב הן לאור גילו הצעיר והספק האם יהיה בכוחו לשמש דמות סמכותית לנאשם והן לאור העובדה שהסתיר כי נחקר במשטרה וכי למעשה יש בעניינו הסדר מותנה.

 

33.2.        באשר לדוד, טלאל אלעטונה, סבור אני כי יש בחקירה משנת 2014 כדי להוות ספק, אולם אין בה בכדי לשלול אותו בטרם ייבדק על ידי שירות המבחן ועל כן לאחר קבלת התסקיר ישקל האם הוא מתאים אם לאו.

 

34.        לפיכך, שירות המבחן מתבקש להגיש תסקיר מעצר בעניינו של הנאשם בתוך 21 יום.

 

35.        שירות המבחן יתייחס בתסקירו גם לדרישות החוק בעניין איזוק אלקטרוני ויבחן התאמת הנאשם למעצר בפיקוח אלקטרוני והאמת מערך הפיקוח המוצע.

 

36.        עם קבלת התסקיר, יתואם עם הסניגור מועד לדיון.

 

37.        פרטי הקשר עם הערבים המוצעים : 

37.1.        עבד אלעטאונה טל:- 050-2203963.

37.2.        טלאל אלעטונה טל:- 050-8916589.

 

38.        על ב"כ הנאשם לוודא כי בפני שירות המבחן יוצגו לפחות ארבעה ערבים (כלומר עוד שניים).

 

39.        המזכירות תשלח העתק לשירות המבחן.

 

40.        הנאשם ישאר במעצר עד להחלטה אחרת.

 

41.        תז"פ למועד.

 

42.        ביהמ"ש מתיר לנאשם 5 שיחות טלפון בהתאם לנהלי שב"ס וכן הכנסת ציוד אישי בהתאם לנהלים.

 

7

43.        מובהר לצדדים, כי אין בקביעה זו כדי להורות או ליצור הסתמכות בדבר מעצר בפיקוח אלקטרוני, אלא שיש בה איסוף נתונים ולאחר קבלת התסקיר וחוות דעת מנהל, יהיה כל צד חופשי בטיעוניו, אם למעצר בשב"ס, אם למעצר בפיקוח אלקטרוני ואם לחלופה אחרת.

 

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ז, 22 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.