1

עיינתי בבקשה לביטול פסילה עד תום ההליכים שהוטלה על המבקש במסגרת תנאי שיחרור בתיק מעצר.

בבש"פ 2172/12 פורסם בנבו (כבוד השופט זילברטל)

"החלטה לפסול את העורר מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, התקבלה במסגרת החלטה על שחרור העורר לחלופת מעצר, ולא במסגרת הליכים לפי פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), וכחלק מסמכות בימ"ש לפי סעיפים 21(ב)(1) ו-48 לחוק המעצרים כך שאין מקום להיזקק להוראות הפקודה. סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מורה כי בימ"ש לא יצווה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים, אלא אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה. סעיף 48 לחוק המעצרים מונה רשימת תנאים שבימ"ש יכול להורות עליהם, אך קובע כי בימ"ש רשאי להוסיף תנאים ככל שיימצא לנכון. בענייננו בימ"ש הוסיף את פסילת רישיון הנהיגה של העורר

2

כחלק מתנאי השחרור במסגרת הליכי מעצר העורר עד תום ההליכים, בגדר סמכותו לקביעת תנאי שחרור לחלופת מעצר מכוח חוק המעצרים. די באמור כדי להביא לדחיית הערר, שכן ההחלטה על פסילת רישיונו של העורר לא ניתנה לפי סעיף 46ב לפקודה, וממילא אינה חוסה תחת סעיף 50(ב) לפקודה. פסילת הרישיון היא תנאי שחרור שעומד בתוקפו, כל עוד לא בוטל או שונה, עד תום ההליכים נגד העורר".

נוכח האמור לע"ל ומאחר והפסילה הוטלה כחלופות למעצר הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ו, 26 יוני 2016, בהעדר הצדדים.