1

בפני בקשת המבקש לעיון חוזר בענין מעצרו.

הבקשה נסמכת על שינוי נסיבות הקשור להתפשטות נגיף הקורנה ומצב החירום השורר עתה במדינה אשר הוביל לביטול דיוני ההוכחות שנקבעו בעניינו של המבקש במהלך חודש מרץ, וקביעת דיון תזכורת אשר עתיד להתקיים רק ביום 26.5.20.

כן עמד ב"כ המבקש על שיקולי חיוניות המעצר והסכנה הכרוכה בהידבקות בנגיף במסגרת שהייה בין כותלי שב"ס.

ב"כ המשיבה התנגדה למבוקש, עמדה על חומרת העבירות המיוחסות למבקש ונסיבות ביצוען, ועל כך שאין להורות על שחרורו נוכח מסוכנותו הרבה גם בתקופת מצב החירום הנוכחית הגם שמשליכה על התמשכות הדיונים בעניינו של המבקש, כמו גם על עניינם של עצורים רבים אחרים.

רקע

כנגד המבקש הוגשה ביום 22.10.19 בקשת מעצר עד תום ההליכים לצד כתב אישום המייחס לו עבירות של ייבוא סמים מסוכנים מסוג קנאביס במשקל של 39.45 ק"ג ממצרים, וניסיון לייבא סמים נוספים מסוג ומשקל לא ידוע.

2

ביום 24.12.19 ניתנה החלטת מעצר עד תום ההליכים בעניינו של המבקש (כב' השופטת דולב להמן) במסגרתה נקבע כי ככל שיעלה בידיו להציע חלופה הדוקה המרוחקת ממקום מגוריו, יוכל לפנות בבקשה לעיון חוזר.

ביום 11.2.20 התקיים דיון בבקשת המבקש לעיון חוזר, ובמסגרתה ניתנה החלטת שחרורו ממעצר.

על החלטה זאת הגישה המדינה ערר אשר נדון ביום 13.2.20 בפני כב' השופט י. עדן בבית משפט המחוזי בבאר שבע (עמ"ת 30294-02-20).

במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי אשר קיבל את ערר המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, נקבע כי "הנסיבות החמורות ביותר של ביצוע העבירות לכאורה, מקימות תמונת מסוכנות גבוהה ביותר, אף מעבר למסוכנות הרגילה הקיימת בעבירות מסוג זה" וכי כלל לא היה מקום להורות בעניינו של המבקש על קבלת תסקיר מעצר בשים לב למבחן הדו שלבי החל בבחינת שחרור עצורים (בש"פ 1747/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (12.3.2007), ולכך שהמבקש לא צולח את השלב הראשון במבחן זה. בהתייחס להחלטת שחרור המבקש נקבע כי בנסיבות יבוא סמים בגדר הגבול בכמויות והנסיבות המפורטות בכתב האישום קמה עילת מסוכנות אשר לא ניתן לאיינה בחלופת מעצר, לא היה מקום להורות על שחרורו, ועל כן הערר התקבל והמבקש נעצר עד תום ההליכים.

דיון

הבקשה הוגשה ביום 24.3.20, זמן קצר לאחר קבלת ערר המדינה ומתן החלטה בדבר המשך מעצרו של המבקש עד תום ההליכים בבית המשפט המחוזי.

השאלה שעל הפרק היא האם ביטול מועדי ההוכחות אשר היו קבועים לימים 23.3.20 ו- 31.3.20 וקביעת מועד תזכורת תחתם ביום 26.5.20 , וכן "שיקולי קורונה" הכרוכים בשיקול חיוניות המעצר (ר' סעיף 21(ד1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996) מטים את הכף עתה לשחרורו של המבקש.

לאחר ששקלתי את נימוקי הצדדים ועיינתי בהחלטות השונות בעניינו של המבקש, סבורני כי בנקודת הזמן הנוכחית נוטה הכף לדחיית הבקשה, וזאת מן הנימוקים הבאים:

3

1.      החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש ניתנה לפני זמן קצר. במסגרת החלטה זאת נקבע כאמור, כי מסוכנות המשיב כה גבוהה עד כי לא הוא צולח את השלב הראשון במבחן הדו שלבי שבבסיס החלטות שחרור ממעצר, וכלל לא היה מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

2.      במצב דברים זה, בו ניתנה החלטה ברוח זאת לפני זמן קצר, סבורני כי הגם שיש בדחיית דיוני ההוכחות בעניינו של המבקש בכדי לפגוע באינטרס האישי שלו ולגרום להתמשכות ההליכים בעניינו, גוברת בשלב זה עוצמת מסוכנתו, ובאיזון המתבקש בין האינטרס הציבורי שבהמשך מעצרו לבין האינטרס האישי שלו, גובר האינטרס הציבורי.

3.      הדברים שלעיל יפים ותקפים במידה רבה גם ביחס לשיקול הנוסף של חיוניות המעצר נוכח התפשטות נגיף הקורונה והשלכותיו האפשריות על השוהים בין כותלי שב"ס. אומנם בתקופה האחרונה ניתנו לא מעט החלטות שחרור ממעצר בשים לב לשיקול זה תוך הגמשת אמות המידה הנהוגות, אך סבורני כי גם הגמשת תנאים מסוימת כאמור, בצל שיקול חיוניות המעצר, אינה מובילה בנקודת זמן זאת לשחרור המשיב ממעצר נוכח עוצמת עילת המסוכנות עליה עמד כאמור בית המשפט המחוזי לפני זמן קצר יחסית.

אינני מתעלם ממצב דברים עתידי אפשרי על פיו יחלו דיוני ההוכחות בעניינו של המבקש בעוד זמן רב, ויש שהדבר יצדיק בקשה עתידית נוספת לעיון חוזר. ברם, בעת הנוכחית משקבוע דיון תזכורת בעניינו של המבקש בחודש הבא (26.5.20) במסגרתו יש לקוות כי תתבהר התמונה באשר להמשך משפטו, ובשים לב לשיקולים שלעיל, סבורני כי נוטה הכף עתה לדחיית הבקשה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה לעיון חוזר.