החלטה

1.                 נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס למשיב 1 תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (כנגד בת-זוג) ואיומים, ולמשיב 2 תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

2.                 על-פי הנטען בכתב האישום, שני המשיבים (שהם אחים) תקפו בצוותא חדא את אשת המשיב 1 תוך ששניהם בעטו בה, והמשיב 2 אף הכה בה בפניה, ותוך שהמשיב 1 איים עליה ברצח.

3.                 בא-כוח המשיב כפר בקיומן של ראיות לכאורה.

4.                 המתלוננת אסמהאן אבו כף סיפרה בהודעתה הראשונה מיום 28.5.15 ששני המשיבים תקפו אותה. לטענתה: "אני ובעלי כרגע מטופלים אצל עורך דין כי בעלי לא נותן לי לראות את הילדים שלי כבר חודש שלא ראיתי אותם...". לטענתה, ילדיה מתגוררים בבית אמם של המשיבים, וביום הגשת התלונה הגיעה בשעה מוקדמת יותר לבית אמם של המשיבים על מנת לראות את ילדיה. לטענתה, בשעת ערב הגיעו שני המשיבים לבית אמם. לדבריה, ניסתה לשוחח בשלב זה עם המשיב 1 על מנת להסדיר את המחלוקות ביניהם, ואולם הוא סירב לשוחח איתה וטען שיש לו מישהי אחרת, ואז המשיב 2 הרים מוט ברזל על מנת לידות אותו לעברה:

"אני צעקתי והוא צעק אני משוגע ורצה לפגוע בי עם הברזל אבל ברגע האחרון הוא זרק את הברזל ונתן לי מכות עם הידיים שלו על כל הגוף שלי ונתן לי בעיטות בגב שלי ומכות עם הידיים על הפנים והידיים שלי וריאד עמד לידו ואמר למחמד תרצח אותה ואז גם ריאד הרביץ לי עם הרגליים שלו ונתן לי בעיטות בגוף שלי... ...ומחמד אח שלו אמר לי שאני אלך למשטרה ושאני והמשטרה על הזין שלו...".

5.                 בהמשך הודעתה סיפרה המתלוננת כי כחודש עובר לאותו אירוע עזב המשיב 1 את בית המגורים המשותף: "ולקח לי את הילדים לבית של אמא שלו...". בהמשך טענה המתלוננת כי הילדים מתגוררים כבר חמש שנים במתחם אבו כף שעה שהיא מתגוררת בבאר שבע: "ואני מבקרת אותם מידי פעם". לדבריה, בעבר נהג המשיב 1 להביא אליה את הילדים בסופי שבוע, אך מאז הסתכסכה עם הוריו חדל המשיב מלהביאם, ובאותו יום הגיעה לבקרם כפי שנהגה מעת לעת, אך בעלה כילה בה את זעמו לאחר שקודם לכן באותו יום התקיים דיון בבית המשפט, שם הוחלט כי היא זכאית לראות את הילדים. המתלוננת הוסיפה: "מחמד זאת הפעם הראשונה שהוא עושה לי דבר כזה וריאד כבר הרביץ לי פעם ואני הגשתי נגדו תלונות ומאז לא היה כלום".

6.                 בהודעה נוספת שהוגשה יומיים אחר-כך ביום 30.5.15 ציינה המתלוננת כי מאז שהמשטרה החלה לחפש אחר המשיב יצר עימה המשיב קשר באמצעות מסרון בו ביקש אותה לבטל את התלונה.

7.                 בהודעה מיום 2.6.15 שעה 11:33 הכחיש המשיב 1 כי תקף את המתלוננת. לדבריו, קיימות בעיות בין בני-הזוג, והיא אף תקפה אותו בעבר. לטענתו, באחד מהאירועים שבהם הותקף על-ידי המתלוננת נכחה בתו דיאנה ונכח אחיו המשיב 2. המשיב 1 הכחיש ששלח מסרון למתלוננת ובו ביקש לבטל את התלונה, וטען כי רק יום עובר למעצרו נודע לו כי הוגשה תלונה וכי המשטרה מחפשת אחריו. לטענתו, כאשר הגיע לבית הוריו פגש את המתלוננת: "והיא משכה אותי מהבגדים שלי ואמרה לי שהיא רוצה לדבר אתי ואני אמרתי לה אל תדברי איתי והיא התחילה לצעוק ואמרה לי תרביץ לי". לדבריו, המשיב 2 הוציא אותה מהבית, והמתלוננת משכה אותו (את המשיב 1) מחולצתו, ולאחר שהגיף את הדלת היא אף ניסתה לשבור את הדלת.

8.                 המשיב 1 אף טען כי באירוע קודם המתלוננת איימה עליו באמצעות סכין ופצעה אותו בידו, ואף הציג צלקת על זרועו.

9.                 המשיב 2, בהודעה מיום 2.6.15, הכחיש כי תקף את המתלוננת או כי המשיב 1 תקף את המתלוננת, ציין כי בנותיה של המתלוננת נכחו במקום וראו הכול, וביקש כי גרסתו תיבדק גם באמצעות גביית הודעות מבנות המתלוננת. לדבריו, המתלוננת הגיעה לבית אמו, ולאחר שהמשיב 1 חזר מהעבודה החלה לצעוק עליו, ובשלב מסוים אף סתרה לו. לדבריו, הוא ביקש מהמתלוננת לצאת מהבית וזו יצאה והחלה להשתולל, ואז שברה כוס זכוכית וניסתה לחתוך את ידיה: "לאחר שסיימה היא אמרה לי אני הולכת עכשיו למשטרה להתלונן עליך... ...בנוסף היא אמרה לי אני אכניס את כל המשפחה לכלא...". המשיב 2 חזר וציין כי בנותיה של המתלוננת, האחת בת 16 והשניה כבת 15-14, נכחו וראו הכול.

10.            אביהם של המשיבים, מוסא אבו כף, סיפר בהודעתו מיום 2.6.15 כי מזה מספר שנים הוא מגדל את ילדי בני הזוג, וכי ביום האירוע המתלוננת הגיעה לבקרם והוא הותירה בבית ויצא לחתונה.

11.            בהודעה נוספת מיום 3.6.15 סיפרה המתלוננת כי היתה הרה עובר למועד האירוע, וכי ביום 2.6.15 נבדקה על-ידי רופא בבית לחם ונמסר לה כי לעובר אין דופק. לטענתה, המשיב 1 לא ידע שהיא בהריון, אך הציגה תמונת אולטרה סאונד המלמדת לכאורה שהיתה הרה. המתלוננת הציגה בפני החוקרת סימני חבלה על רגליה ובצד הימני של בטנה. המתלוננת עמדה על כך שהמשיב 2 אחז בברזל ואיים להכותה בעזרתו, ובהמשך אף טענה כי המשיב הכה אותה ברגליה באמצעות הברזל, ואף ירד לה דם בשל כך. המתלוננת הכחישה את טענות המשיב 1 כי דקרה אותו בעבר בסכין. כשהוצגה בפניה גרסת המשיב 2 כי ניסתה לחתוך את ידיה באמצעות שברי זכוכית הכחישה זאת והציגה את זרועותיה, תוך שהחוקרת ציינה כי לא נמצאו עליהן סימני חבלה, למעט שטף דם.

12.            בתיק החקירה מצויות תמונות המתלוננת, בהן ניתן לראות סימני חבלה על גופה.

13.            בעימות שנערך בין המשיב 1 לבין המתלוננת עמדה המתלוננת על גרסתה, תוך שטענה כי היתה הרה, וכי כתוצאה מהמכות שספגה מהמשיבים איבדה את עוברה.

14.            במהלך העימות למעשה חזר בו המשיב 1 מגרסתו ביחס לסכין שאחזה המתלוננת וביחס לדקירתה אותו באותו אירוע מוקדם, וטען כי המתלוננת לא פגעה בו באמצעות הסכין.

15.            בעימות שנערך בין המשיב 2 לבין המתלוננת שבה ועמדה על גרסתה, ביחס לברזל שוב שינתה את גרסתה, ובעוד שבהודעתה האחרונה טענה כי הכה אותה באמצעות הברזל ואף גרם לה לחבלות, עתה, לשאלה האם המשיב 2 הכה אותה באמצעות ברזל, ענתה: "לא. כמעט נתן לי".

16.            בהודעה שנגבתה מהמשיב 2 לאחר העימות שב המשיב 2 ועמד על גרסתו.

17.            דיאנה אבו כף, בתם של המשיב 1 והמתלוננת, טענה כי היא מתגוררת אצל סבתה באום בטין. לדבריה: "אבא שלי כבר שלוש שנים גר בבאר שבע. הוא בא כל חודש לבקר אותנו וכל פעם שהוא בא לבקר אותנו אמא שלי משתגעת, היא מתחילה לצעוק בבית של סבתא שלי, כשאבא שלי בא לבקר אותנו היא באה אחרי אבא שלי". דיאנה אישרה כי בחודש האחרון התגורר אביה בבית סבתהּ, ולדבריה, ביום האירוע הגיעה המתלוננת אל הבית, סבה וסבתה יצאו את הבית לחתונה. דיאנה סיפרה כי התקשרה לאביה והודיעה לו שלא יגיע הביתה, וסיפרה כי לאחר ש:

"אבא שלי חזר הבית וביקש ממני להכין קפה. אמא שלי נכנסה שוב אל הבית ונכנסה ביני לבין אבא שלי והתחילה לתקוף את אבא שלי. היא תפסה לו את האצבעות שלו והתחילה לדחוף. אבא שלי לא נגע בה ואמר לה תתרחקי ממני ואני הכנסתי את אבא שלי בתוך החדר. דוד שלי מ שמע את הצעקות שלה ואמר לאמא שלי תצאי החוצה...".

דיאנה טענה כי המתלוננת: "הביאה כוס זכוכית והתחילה לחתוך את עצמה בשתי הידיים ולקחה מברג והתחילה לדפוק את עצמה בראש...". לכשעומתה עם גרסת המתלוננת טענה בתה דיאנה: "אף אחד לא תקף אותה בכלל אבא שלי חזר מהעבודה ואני הכנסתי אותו לתוך החדר". דיאנה טענה כי לא המשיב 1 ולא המשיב 2 לא השתמשו בכוח כנגד המתלוננת. דיאנה עמדה על טענתה כי המתלוננת: "לקחה כוס שברה אותה וחתכה אותה בשתי הידיים...".

18.            כראם אבו כף, בתה של המתלוננת, סיפרה אף היא בהודעתה על התנהלות המתלוננת, תוך שסיפרה כי המתלוננת השתוללה, הכתה אתה עצמה ושברה זכוכית. לכשהוצגה לכראם גרסת המתלוננת, טענה: "משקרת", והכחישה את טענת המתלוננת.

19.            בהודעה נוספת מיום 4.6.15 נתבקשה המתלוננת להסביר את הסתירה בין גרסאותיה ביחס לברזל, וטענה: "עם הברזל הוא נתן לי מכות על הרגליים שלי, אני נפלתי על הרצפה והוא הרים ברזל של האופניים ורצה להרביץ לי בגוף שלי ואני זזתי ואז הוא נתן לי מכות ברגליים...".

20.            בשלב זה של ההליך בית המשפט אינו בוחן שאלות של מהימנות ומשקל. גרסאות המתלוננת נתמכות בסימני חבלות שתועדו על גופה.

21.            לכאורה, בנותיה של המתלוננת סותרות את גרסאותיה של המתלוננת, ואולם מקום בו נטען על ידי בנותיה, כי המתלוננת חתכה את זרועותיה באמצעות שברי זכוכית, ומקום בו המתלוננת הציגה את זרועותיה בתחנת המשטרה ולא נראים חתכים שכאלו, הרי שיש בכך בכדי להשליך על גרסאות בנותיה. המשיב 1 מסר אף הוא גרסאות סותרות ביחס לטענה כי המתלוננת דקרה אותו בעבר.

22.            באי-כוח הצדדים הקדישו מקום בטיעוניהם להריונה ומות עוברה של המתלוננת. מקום בו המשיבים כלל לא מואשמים בכך, ומקום בו ממילא אין כל ראיה לקשר סיבתי בין אותה הפלה לבין המעשים המיוחסים למשיבים, לא מצאתי מקום להידרש לעניין זה.

23.            סבורני כי בסופו של יום, מקום בו המתלוננת מסרה גרסאות סותרות ביחס לחלק מהאירועים (הברזל), מקום בו בנותיה של המתלוננת סותרות את טענותיה (גם אם כמפורט לעיל ישנה בעייתיות עם גרסאותיהן אלו) ומקום בו המשיב 1 מנגד מסר אף הוא גרסאות סותרות, ובהינתן הרקע הנטען ביחס למהות הקשר בין המתלוננת לבין בנותיה, הרי שגם אם השילוב של אמרות המתלוננת עם סימני החבלה שתועדו על גופה מקים תשתית ראייתית לכאורית, הרי שקיים כרסום בעוצמת הראיות, כרסום המצדיק שחרור המשיבים לחלופת מעצר ככל שתוצע חלופה ראויה.

ניתנה והודעה היום ז' תמוז תשע"ה, 24/06/2015 במעמד הנוכחים.

החלטה

לאור בקשת ב"כ המשיבים דוחה הדיון ליום 1.7.15 שעה 12:30.

המשיבים יישארו במעצר עד מתן החלטה אחרת, ויובאו לדיון הנ"ל באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום ז' תמוז תשע"ה, 24/06/2015 במעמד הנוכחים.