לטענת ב"כ המבקשים, כיום אין כל צורך חקירתי או אחר להמשיך ולהחזיק ברכב ובמכשיר הנייד של עלי הואיל ואין בהם לשרת את ההליך הפלילי מכל בחינה, בין אם יוחלט להעמיד לדין את מי מהמבקשים או אחרים ובין אם לאו.

מנגד, נטען מפי ב"כ המשיבה כי: "המוצגים האלו נדרשים כחלק מכלל הראיה הטובה ביותר וכחלק מכך שהיחידה החוקרת טרם סיימה את חקירותיה והתיק עדיין בחקירה" (עמ' 3 ש' 29 - 30 לפרוט').

עוד נטען כי "החוק מקנה למשטרת ישראל לתפוס מוצג עד 180 יום שטרם הסתיימו" (עמ' 3 ש' 30 - 31 לפרוט').

עם סיום הדיון העבירה המשיבה את תיק החקירה ללשכתי באמצעות המזכירות ולאחר עיון בו ושקילת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על שחרורם של הרכב (סומן בתיק החקירה ח.מ. 3) ומכשיר הטלפון הנייד והשבתם לבעליהם.

תשומת לב המשיבה כי במהלך החקירה נאספו מוצגים נוספים לרבות כלי רכב שאינו הרכב שמתבקשת השבתו (סומן ת.ע 2) והחלטה זו אינה אלא לגבי הרכב שנתפס עם מכשיר הנייד של עלי בעת עיכובו שהמשיך למעצר.

אומנם כנטען מטעם המשיבה, בהתאם לסעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט - 1969 (להלן - הפקודה) המשיבה רשאית להחזיק בתפוסים למשך שישה חודשים בלא הגשת כתב אישום וזאת על רקע כוונה להשתמש בהם כראיה במשפט. סעיף 35 מאפשר למשיבה אף להגיש בקשה לבית המשפט להארכת התקופה מעבר לשישה חודשים, אם החפץ נדרש לצורכי חקירה או משפט.

לפי תיק החקירה, הרכב ומכשירו הנייד של עלי נתפסו ביום 3.10.24 בעת שעלי נהג ברכב ואין חולק כי מאז לא חלפו שישה חודשים. ואולם - כפי שסעיף 35 לפקודה סייג עצמו, הרי שלפי סעיף 34 לפקודה בית משפט מוסמך לצוות כי: "החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו".

עיינתי בתיק החקירה העוסק בבירור חשד לביצוע עבירות אמל"ח. מחומר הראיות שנאסף עד כה נלמדת זיקה ראייתית רופפת, אם בכלל, בין הרכב ומכשיר הטלפון הנייד של עלי לחשד הקשור לעבירות אמל"ח (ראו השתלשלות העניינים כפי שבאים לידי ביטוי בדוח פעולה מס' ********* הקשור למעצרו של עלי לבין התפתחות החקירה בהתאם למתועד בדוח פעולה מס' 4453 המתייחס לעבירת הנשק ולתפיסת הרכב הנוסף והנשק).

ודוק. עלי נעצר בחשד "למעורבות בביצוע עבירה", על רקע אופן נהיגתו את הרכב ותוצאות חיפוש שנערך ברכב אשר כלל תפיסת שכפ"ץ על מושב הנהג ושני בקבוקים המכילים בנזין שאותרו מתחת לאותו המושב.

בהמשך, החקירה הורחבה ונאספו ראיות המבססות חשד לביצוע עבירות אמל"ח, חשד אשר הביא למעצרם של שניים אחרים.

בניגוד לנטען מפי ב"כ המבקשים במעמד הדיון, רובאעי, המבקש והבעלים של הרכב אותו מתבקש להחזיר, לא נעצר במסגרת החקירה ואף לא נחקר בחשד למעורבות בביצוע עבירה. עניינו נקשר לחקירה על רקע היותו הבעלים הרשום של הרכב בו נהג עלי ועצם העובדה שעד כה לא זומן לחקירה מלמד המשיבה אף היא מכירה בקשר הרופף שבין הראיות שנאספו בתחילת החקירה לבין המשכה אשר ביסס את החשד בעניין האמל"ח.

במועד תפיסת הרכב, כך צוין בדו"ח המתעד את תפיסתו, בוצעו פעולות חקירה בקשר לרכב (ראו דוח סומן בתיק החקירה אהב/1) וביום 8.10.24 בוצעה פעולת חקירה בקשר למכשיר הנייד של עלי (ראו טופס סומן בתיק החקירה אהב/2). אין בתיק החקירה התייחסות לפעולות חקירה נוספות או לראיות שעשויות ללמד על פוטנציאל שימוש בתפוסים אלה לצורכי חקירה ומשפט.

ראוי להוסיף כי מאז שחרורו של עלי והאחרים לחלופות מעצר נותרה רמת החשד כלפי עלי כפי שהיה בעת מעצרו וכך גם נותר הקשר הרופף אם בכלל בין התפוסים לחשדות.

זאת ועוד, בניגוד לנטען בתגובת המשיבה ובמעמד הדיון, מאז שחרורו של עלי והשניים הנוספים לא בוצעו כל פעולות חקירה הקשורות לרכב ולמכשיר הנייד של עלי או פעולות חקירה בכלל.

הגם שכך עיינתי בתיק החקירה ובחנתי את טענות המשיבה בכדי להתחקות אחר פעולות החקירה שטרם בוצעו וישנה כוונה לבצע וקשורות לרכב ולמכשיר הטלפון הנייד ואחר השימוש הראייתי הפוטנציאלי ברכב או במכשיר הנייד של עלי בהקשר לבירור החשדות בעניין עבירות אמל"ח או עבירות בכלל. ואולם - לא מצאתים בטיעוני המאשימה ולא מצאתי תימוכין להם בחומר החקירה.

משלא נמצא טעם משכנע להותרת התפוסים בידי המבקשת, אף לא כזה שעשוי להתגבש ולהתבסס פוטנציאלית, אני מורה על השבת הרכב ומכשיר הטלפון שנתפסו מעלי במעמד עיכובו (שהמשיך למעצר) לבעליהם.

תיק החקירה יושב למבקשת באמצעות המזכירות.

המזכירות מתבקשת לעדכן את תוצאות ההליך ולסגור אותו.

ניתנה היום, ל' חשוון תשפ"ה, 01 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.