4. ב"כ המשיבה טען כי מתנהלת חקירה משותפת ועל כן המשטרה היא צד להליך, כי בנה של המבקשת נעצר במחסום תאנים, שאינו משמש להעברת סחורות, יחד עם בנו, כשהם מכניסים ארצה ברכב 70 ק"ג בשר צאן, שמקורו אינו ידוע, ללא קירור, ללא כל תעודה וללא היתר. כן נטען כי בעבר נתפס כבר הבן מוביל בשר ללא היתר וזאת באמצעות כלי רכב שונים. עוד טען כי למבקשת אין כלל רשיון נהיגה וכי בבעלותה שבעה כלי רכב נוספים. עוד ציין כי מבדיקה עלה כי בעבר נתפס בנה של המבקש נוהג ברכב, ונרשם לו דוח תעבורה. לטענתו, הרכב נתפס במטרה לחלטו בסופו של יום, ועל כן מוכנה המשיבה לשחררו בכפוף להפקדת 30% משוויו.

דיון והכרעה

5. נתתי דעתי לטענת המבקשת לפיה משטרת ישראל איננה צד להליך. לא אוכל לקבל הטענה. מדובר בחקירה המנוהלת על ידי משטרת ישראל בצוותא חדא עם משרד החקלאות. משכך, אני רואה במשטרת ישראל צד לגיטימי ומהותי להליך.

6. המשיבה לא בקשה לחקור את המבקשת או את בנה.

7. עיינתי בחומר החקירה שהוגש לעיוני, וכן בחומר הנוסף שהוגש על ידי ב"כ הצדדים.

אני מוצאת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שבנה של המבקשת בצע את המעשים המיוחסים לו, ולמעשה גם המבקשת איננה טוענת נגד עצם בצועם של המעשים, קרי; הכנסת הבשר לארץ ללא היתר, אלא מסבירה כי הבשר התקבל כמתנה ומכחישה ידיעה מוקדמת בדבר מטרת הנסיעה, לגביה למדה, לטענתה, רק בדיעבד.

8. בנוסף לבשר, נתפס ברכב סכום כסף גדול, מעל מליון שקלים חדשים. סכום זה איננו חלק מהבקשה שלפניי, ועל כן לא אתייחס אליו באופן מהותי.

9. ברי כי הכנסת כמות של 70 ק"ג בשר טרי, שאיננו מובל בקירור ושלא עבר כל בדיקה וטרינרית או אחרת, מהווה סכנה לציבור.

10. השאלה אם הבשר הועבר למטרות סחר או התקבל כמתנה, איננה בליבת הנושאים הרלוונטיים להכרעה בבקשה דנן. כך גם השאלה אם בעבר העביר הבן לישראל בשר ברשיון לארץ, ואף השאלה אם מדובר בבשר עגל או בשר צאן.

11. הצדדים אינם חלוקים ביחס לכך שהבן נוהג מדי פעם לנהוג ברכב, השייך לאמו. משכך, העובדה כי נרשם לו דוח בעבר, איננה מעלה ואיננה מורידה.

12. לבעל רכב אחריות ביחס לרכבו ולנעשה בו ובאמצעותו.

לפיכך, היה על המבקשת לברר היטב עם בנה מה מטרת הנסיעה. משלא עשתה כן, עצמה את עיניה לאפשרות שיעשה ברכב שימוש לרעה. אפשרות שהתממשה, לכאורה, בענייננו.

13. הרכב נתפס ככלי הרכב ששמש לבצוע העבירה ומתוך מטרה לחלטו.

14. נתתי דעתי לטענות המבקשת לפיהן, היא זקוקה לרכב לצורך הסעתה, על ידי בתה, לטיפולים רפואיים שונים.

בהקשר זה הבאתי במניין שיקוליי גם את העובדה שבבעלות המבקשת רשומים סך הכל שבעה כלי רכב שונים, ביניהם, הרכב מושא בקשה זו. ארבעה מתוכם הם כלי רכב ישנים, רכב חמישי שעבר לבעלותה בשנת 2019, רכב שישי מסוג טויטה קורולה, נרכש על ידה בשנת 2023, והשביעי הוא הרכב מושא הבקשה, ואותו קנתה בשנת 2022.

15. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים ואיזנתי ביניהם, אני סבורה כי ניתן במקרה זה להסתפק ב"חלופת תפיסה", אשר מחד גיסא, תאפשר סיום החקירה, הגשת כתב אישום, ניהולו וקבלת החלטה בדבר חילוט הרכב מבלי לאיין אפשרות חילוט בעצם החזרת הרכב, ומאידך גיסא, תאפשר למבקשת הקשישה להשתמש ברכב לצרכיה, ביניהם, צרכים רפואיים.

16. אשר לגובה ההפקדה, ב"כ המבקשת טען כי קיימת פסיקה לפיה ניתן להסתפק בהפקדה בשווי 10% משווי הרכב. אכן קיימת פסיקה כזו ואחרת. יחד עם זאת, ככלל, המדיניות הנוהגת היא קביעת הפקדה בשווי 30% מערך הרכב (ראו, למשל, בש"פ 2346/21 עמר נ. חברת מימון ישיר ואח' (14.07.21), סיפא של פסקה 13).

17. אשר על כן, אני מורה כי הרכב יוחזר למבקשת בכפוף למילוי כל התנאים שלהלן:

· צו איסור דיספוזיציה במשרד הרישוי.

· הפקדה בשווי 30% משווי הרכב, לפי מחירו העדכני במחירון לוי יצחק.

· הקמת פוליסת ביטוח מקיף ובה שעבוד לטובת משטרת ישראל, והתחייבות לחידוש הפוליסה מדי שנה באותם התנאים.

· התחייבות בכתב להשבת הרכב לידי משטרת ישראל, אם וכאשר יוחלט לחלטו, בתוך 48 שעות מרגע קבלת ההודעה לפיה הוחלט על חילוטו.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים.

המשיבה תוכל לקבל את תיק החקירה במזכירות בית המשפט.

ניתנה היום, ח' ניסן תשפ"ה, 06 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.