5. בהחלטה מיום 3/5/2025 התייחסתי לאחת מטענות המשיב (הוא המבקש 2 בה"ת 52452-03-25), ולפיה גם אם יש נכונות לשחרור הרכב בתנאים שמקובלים בפסיקה, הרי על סכום ההפקדה להיגזר מפוטנציאל החילוט ולא משוויו המלא של הרכב, שכן לא ניתן לחלט רכוש משועבד. לעניין זה קבעתי כדלקמן:

"טענות המבקש אמנם שובות את הלב, אך הן נדחו לא אחת בפסיקה, לרבות בבית המשפט העליון... יתר על כן, חברת המימון איננה צד להליך זה כטוענת לזכות ברכב וכן אינה מבקשת לממש את הרכב או לפרוע את חובו של המבקש 2. משכך, המבקש 2 אינו רשאי להיכנס בנעלי חברת המימון.

אשר לאפשרות להיפרע מהרכב בעתיד, הרי טענה זו מקדימה את זמנה ואינטרס חברת המימון יילקח בבוא העת, במידה ויחולט הרכב".

6. על החלטתי מיום 3/5/2025 הגיש המשיב ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בהחלטתו מיום 26/10/2025 במסגרת ע"ח 68253-05-25, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' אבו טהה) כדלקמן:

"כך גם בית המשפט נדרש לחלופה מידתית חלף המשך התפיסה. החלטתו ניתנה ברוח הפסיקה, תוך שקלול כלל הנתונים הנדרשים ולא מצאתי שנפלה בה כל שגגה... עוד מעיון בהחלטה עולה, כי בית משפט השלום עמד על השגותיו של העורר אם כי, השגות אלה לא אחת בפסיקה, לרבות בבית משפט העליון, נדחו. בהינתן האמור לעיל, לא מצאתי מקום להחריג עניינו של העורר ויש לנהוג בו כמקובל בפסיקה עליה ביסס בית משפט קמא את החלטתו".

7. המבקשת הגישה ביום 20/10/2025 וכן ביום 29/10/2025 בקשה למימוש כלי רכב שנתפסו בפרשה זו ולא שוחררו לידי החשודים, לרבות הרכב מושא הבקשה, וזאת באמצעות יחידת החילוט באפוטרופוס הכללי.

8. לאחר שניתנה החלטה ולפיה יש לקבל את עמדתן של חברות המימון השונות ביחס לכלל הרכבים שפורטו בבקשה, ציינה המבקשת כי חברת המימון מבקשת לממש את החוב באמצעותה. צורפה הודעה מטעם חברת המימון, בה צוין, בין היתר, כי המשיב חתם ביום 11/7/2024 על הסכם הלוואה לרכישת הרכב, ובהתאם להסכם משכן המשיב את כל זכויותיו ברכב ונרשם משכון ברשם המשכונות. נכון ליום 23/10/2025 יתרת ההלוואה עומדת על סך של 974,333.71 ₪. עוד צוין כי במידה והרכב ישוחרר למשיב וכל עוד יעמוד בתנאי ההלוואה, הרי חברת המימון לא תפעל למימוש הרכב. יחד עם זאת, במידה ויוחלט על חילוט הרכב, הרי חברת המימון תעמוד על זכותה הבלעדית למימוש השעבוד ולמנות בא-כוח מטעמה כפי שנקבע בשטר המשכון.

9. בפועל, הרכב לא שוחרר בתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 3/5/2025 ונותר תפוס בידי המבקשת.

10. המשיב הגיש ביום 30/10/2025 תגובה לבקשת המימוש של המבקשת, במסגרתה טען כי יש לפעול במתווה לפיו תתקבל הערכת שמאי מטעם חברת המימון המוסכמת על הצדדים, שלאחריה הרכב ישוחרר לידי המשיב לאחר שיגיע להסדר עם חברת המימון על פריסת החוב. ככל שייווצר פער בין יתרת החוב לשווי הרכב, הסכום הכספי יופקד בידי המבקשת.

11. ביום 23/11/2025 הגישה המבקשת את תגובתה העדכנית, וחזרה על עמדתה כי יש לפעול במתווה של העברת החזקה ברכב לידי חברת המימון לצורך מימוש השעבוד על הרכב. צורפה עמדתה העדכנית של חברת המימון ממנה עולה כי נכון ליום 17/11/2025, יתרת ההלוואה של המשיב היא בסך של 968,637.17 ₪, כאשר למשיב חוב פיגורים בסך של 32,152.42 ₪.

12. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, זכות קניינית של צד ג', ובכלל זה חברת מימון או כונס נכסים בהליך אזרחי, גוברת על זכויות המדינה בהליך פלילי, כאשר בעל הזכות מוכיח שרכש אותה בתום לב ואינו מעורב בעבירות המיוחסות לחשוד או לנאשם (ע"א 2966/17 אס.אר אקורד בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' [פורסם בנבו] (29.8.2022); ע"א 7025/12 קמור רכב (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] 25.5.2014); ור' גם בהרחבה החלטתי בה"ת 71892-05-25 אבו חובזי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.9.2025)).

13. בענייננו, אין כל טענה כי חברת המימון מעורבת באופן כזה או אחר בעבירות מושא הפרשה, ועל כן ניתן לראותה כטוענת לזכות ברכב בהתאם לקבוע בסעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון ובסעיף 36ג לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

14. טענת המשיב אינה אלא "אותה הגברת בשינוי אדרת" של טענתו המקורית, ולפיה אין למדינה כל מעמד במקרה בו קיים שעבוד מלא של נכס לטובת צד שלישי ויש להותיר את המחלוקת בין החייב (הבעלים של הנכס) לחברת המימון. טענה זו נדחתה כאמור בפסיקה, ועל כן לא מצאתי מקום להידרש אליה בשנית. ברי כי אם יכול היה המשיב לעמוד בתנאי "חלופת התפיסה" שנקבעו בהחלטה מיום 3/5/2025, אזי לא היתה מניעה להגיע להסדר עם חברת המימון כמוצע במתווה; אולם בנסיבות בהן לא ניתן לעמוד בתנאים אלו, דומה כי הדין עם המבקשת.

15. זאת ועוד, סבורני כי קבלת עמדת המשיב במקרים כגון דא תוביל למצב בו חשודים בעבירות הלבנת הון - שלגביהם תתכן אפשרות ל"חילוט בשווי" מכוח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון - יוכלו לרכוש נכסים במימון מלא, ולכשתגיע עת התפיסה, יוכלו להשיב לידיהם את הנכסים במסגרת הסדרי פריסת חוב מול הנושה המובטח מבלי שהמדינה היא צד להליך. מצב שכזה שעלול להעמיד את המדינה בפני שוקת שבורה במהלך ההליך הפלילי, וזאת מאחר שעם התקדמות בתשלום החוב, "שיעור הבעלות" של החשוד בנכס הולך וגדל מבלי שלמדינה ישנה בטוחה לאפשרות חילוט עתידית של הנכס (ור' לעניין זה בש"פ 2346/21 עמר נ' חברת מימון ישיר מקבוצת ישיר 2006 בע"מ [פורסם בנבו] בפסקה 11 (14.7.2021)).

16. לאור כל המקובץ, באתי לכלל החלטה כי החזקה ברכב תועבר לידי חברת המימון וזו תפעל לצורך מימוש השעבוד על הרכב באמצעות כונס נכסים מטעמה, והכל בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל בהליך המתאים.

17. היה וסכום המכירה יפחת מגובה החוב בגין הרכב, הרי לא תחול על המבקשת החובה להשלים את הפער הכספי; היה ולאחר סילוק יתרת החוב וניכוי הוצאות הכינוס תיוותר יתרת כספית בידי כונס הנכסים - היתרה תופקד בחשבון הבנק של יחידת החילוט באפוטרופוס הכללי.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשפ"ו, 02 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.