1.  לפניי בקשה למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן - "החוק").

2.  המבקשת, גב' טופז שריקר, והמשיבה 1, גב' ספיר אליאס (להלן - "המשיבה"), הן שתי נשים צעירות. המבקשת הייתה לפני כשנה וחצי בקשר זוגי קצר עם מי שבהמשך נכנס לקשר זוגי עם המשיבה. אין מחלוקת שלא מדובר במי שלא היו מעולם חברות, כאשר לטענת המבקשת בכל פעם שבין המשיבה ובין בן זוגה יש משבר ביחסים היא מאשימה אותה.

3.  בבקשה פירטה המבקשת שני אירועים שאירוע לאחרונה שהובילו אותה להגיש את הבקשה. האחד, ביום 25.12.2025 המשיבה הגיעה לפתח הבניין שלה בשעה 4:00 (לפנות בוקר), התחזתה לקרובת משפחה וצלצלה באינטרקום וביקשה מהורי המבקשת להעיר אותה. לאחר שבוע התקבלו מצלמות אבטחה והמבקשת גילתה שמדובר במשיבה. השני, ביום 3.1.2026 (יום שבת) בשעה 21:00 המשיבה עקבה אחר המבקשת לקניון בו היא הייתה עם אחיין שלה בן 4. המשיבה, לפי הבקשה, צעקה "תראו מי פה" וסובבה את הכתף של המבקשת וכשהמבקשת מזהירה את המשיבה שלא תגדף ליד הילד נתנה לה המשיבה "אגרוף לפנים" וסובבה לה את היד. המבקשת פנתה למאבטחים ואז הגיעו שוב המשיבה עם בן זוגה, כאשר המשיבה קפצה עליה ומשכה לה בשיער ונתנה לה בעיטה בבטן. נטען שהאירוע תועד במצלמות אבטחה; שהמבקשת הזמינה משטרה והמשטרה ליוותה אותה להתלונן בתחנה. עוד נטען שהמשיבה פרסמה על המבקשת פוסטים ברשתות חברתיות, מטרידה את חברותיה וקוראת לה בשמות גנאי.

4.  הבקשה הוגשה תחילה נגד המשיבה ואמה (משיבה 2) וביום 4.1.2026 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד. הצו הארעי נגד האם בוטל בהחלטה מיום 8.1.2026, מייד לאחר דיון שהתקיים לפניי, בהיעדר עילה לנוכח עדותה של המבקשת בדיון. אציין כי בדיון נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמה שיינתן צו הדדי, מבלי שמי מהן מודה בטענות האחרת, לאחר שהתברר שהמשיבה הגישה בקשה למתן צו לפי החוק אשר הייתה קבועה לדיון בבית משפט השלום בבת ים ליום 11.1.2026. המבקשת הסכימה שיינתן צו הדדי כפי שהוצע אך המשיבה סירבה לכך וביקשה הכרעה שיפוטית תוך שהסבירה שהיא סבורה שאין בסיס למתן צו נגדה.

5.  המבקשת והמשיבה לא הביאו עדים מטעמן לדיון. בדיון הוצגו מספר סרטונים והקלטות מטלפונים ניידים וכן הוצגו התכתבויות שונות ברשתות חברתיות.

6.  לאחר שנתתי את דעתי לחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

7.  לפי סעיף 2(א) לחוק "הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו". על המבקש צו לפי החוק לבסס שני תנאים מצטברים. האחד, שהוא חווה הטרדה או איומים שאינם בגדר אירוע חד פעמי. השני, שקיים חשש סביר שההתנהגות המטרידה או המאיימת יישנו (למשל, ע"א (מחוזי - חיפה) 5791-11-21 שמעוני נ' דקל, פסקה 13 (5.12.2021)).

8.  אין מחלוקת שבין המבקשת ובין המשיבה נוצרה מערכת יחסים עכורה על רקע הקשר של המבקשת בעבר עם בן זוגה של המשיבה. בדיון לא הוצגה על-ידי מי מהצדדים עדות סדורה, קוהרנטית וכרונולוגית בקשר להתפתחות מערכת היחסים העכורה שנוצרה בין השתיים. כל אחת מהשתיים הציגה התכתבויות ופוסטים מרשתות חברתיות וניכר היה שההצגה הייתה סלקטיבית. בלשון המעטה, מדובר בהתכתבויות בשפה גסה ובוטה.

9.  מההתכתבויות שהוצגו לא עלה בידי המבקשת להציג הודעות מאיימות בכתב (והודעה מאיימת לכאורה שהציגה המשיבה הייתה מספטמבר 2024), כפי שתועד בפרוטוקול הדיון ומפאת כבודן של השתיים לא אצטט את תוכן הדברים שהוחלפו שאינו נחוץ להכרעה. אציין עוד שבהתכתבות בין השתיים המבקשת גם לא ביקשה מהמשיבה להפסיק את ההתכתבות ולא לפנות אליה. מכל מקום, ההתכתבויות שהוצגו אינן מהעת האחרונה. לעת האחרונה רלוונטיים שני האירועים הנ"ל שפורטו בבקשה: האחד, הגעתה של המשיבה לבניין שבו מתגוררת המבקשת בשעה 4:00 לפנות בוקר. השני, האירוע בקניין.

10.  האירוע שבו הגיעה המשיבה לבניין שבו מתגוררת המבקשת בשעה 4:00 לפנות בוקר בו צלצלה המשיבה באינטרקום וביקשה שהמבקשת תרד צולם והוצג בדיון. ההסבר של המשיבה שהיא הגיעה למפתן הבית של המבקשת בשעה כזו על מנת לסגור את העניין בצורה יפה (עמ' 18 ש' 10-9) מעורר קושי, בהינתן מערכת היחסים העכורה בין השתיים והיעדר קשרי חברות בעבר ולנוכח טענתה שהמבקשת הטרידה אותה סמוך לכך ממספר חסום (עמ' 12 ש' 21-20). כך ביתר שאת לנוכח השעה בה היה מדובר והעובדה שהמשיבה צלצלה באינטרקום ולא פנתה למבקשת טלפונית או בהודעה כתובת. איומים של המבקשת שהציגה המשיבה כהצדקה לכך שהגיע לביתה של המבקשת אינם עולים כדי הסבר מניח את הדעת לאירוע זה בארבע לפנות בוקר בדצמבר 2025, בהינתן שההודעות המאיימות שהוצגו היו מספטמבר 2024 ו-יוני 2025.

11.  לאירוע הטרדה זה שהמשיבה לא נתנה לו הסבר מניח את הדעת, מצטרף אירוע האלימות בקניון. ההסבר של המשיבה לאירוע בקניון היה שהשתיים נפגשו באקראי והיא פנתה אל המבקשת על מנת לשאול אותה מדוע היא מקללת אותה ועושה לה שיימינג, כאשר בתגובה המבקשת בעטה לה ברגל וכהגנה עצמית המשיבה דחפה אותה והלכה לקופה, כאשר המבקשת לא מפסיקה להתנפל עליה. מעיון בסרטון שהציגה המבקשת בדיון לא ניתן היה להבין כיצד התגלגל אירוע זה. המבקשת ציינה שהאירוע תועד במצלמות אבטחה אך צילומים אלה לא הוצגו ולא ניתן לזקוף זאת לחובת המבקשת. על פי חומר הראיות הקיים, ואמת המידה לבחינה ראייתית בהליכים אזרחיים, אני מוצא להעדיף את עמדת המבקשת שהמשיבה נהגה באלימות כלפיה באותו אירוע (מבלי שאני נדרש לקבוע אם קדמה לכך התגרות מצד המבקשת). ראשית, ניתן להניח שהמבקשת היא זו שהתלוננה ראשונה במשטרה בשעות הלילה על האירוע (בשעה 2:14), כעולה מתיעוד שצורף. זאת, בהיעדר טענה של המשיבה שהתלוננה ראשונה ומשלא צורפה אסמכתא על התלונה שהגישה המשיבה למשטרה; עניין שיש לזקוף לחובת גרסתה. שנית, אירוע ההטרדה ב-4:00 לפנות בוקר ימים לפני האירוע בקניין מחזק את גרסתה של המבקשת. שלישית, המשיבה העידה שבן זוגה היה נוכח באירוע בקניון אך היא לא הביא אותו עמה להעיד בדיון.

12.  שני האירועים הנ"ל, על רקע מערכת היחסים העכורה בין המבקשת והמשיבה, מבססים את התנאים למתן הצו: הטרדה מאיימת שאינה חד פעמית וחשש סביר להישנות.

13.  לנוכח מסקנותיי לעיל, ניתן צו האוסר על משיבה 1 להטריד את המבקשת בכל דרך ובכל מקום, ליצור עמה קשר כלשהו (ובכלל זה ברשתות חברתיות), לאיים עליה, לבלוש אחריה, להתחקות אחריה או לפגוע בפרטיותה. בנוסף, משיבה 1 לא תשהה במרחק של פחות מ-3 מטרים מהמבקשת ומכתובת מגוריה ברחוב הבנים 12 חולון. צו זה יעמוד בתוקף למשך 6 חודשים שתחילתם ביום 4.1.2026 (אז ניתן צו ארעי).

אציין שלא מצאתי שנסיבות המקרה מצדיקות צו הרחקה של 200 מטרים כפי שהתבקש בבקשה, על יסוד התשתית שהוצגה, ובהינתן שהשתיים גרות בעיר חולון. די בעת הזו בהגבלה מתונה של 3 מטרים, כאמור.

14.  בהיעדר התייחסות של מי מהצדדים, מורה על הסרת צו איסור הפרסום.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים ותסגור את התיק וכן תסיר את צו איסור הפרסום.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשפ"ו, 14 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.