החלטה

1. המבקש הגיש נגד המשיבה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. לטענתו, המשיבה משליכה פסולת (זבל ואוכל) לחצר ביתו. בדיון שהתקיים במעמד צד אחד חזר המבקש על טענותיו והבהיר כי התנהלות המשיבה גם מסכנת את הכלב שהוא מגדל.

2. נקבע כי המשיבה תוכל להגיב לבקשה. לבד מאמירה כללית בדבר הכחשת טענות המבקש לא התייחסה המשיבה לטענותיו, והיא בחרה להעלות טענות מצדה נגד המבקש - כי הוא מבצע עבודות נקיון וגינון בחצר ביתו בסופי שבוע ובשעות מנוחה, כי הוא מבעיר אש בחצר (באופן היוצר מפגע ומסכן את שכניו) וכי הוא משמיע מוזיקה חזקה ומארח מסיבות בשעות מאוחרות.

3. כפי שהובהר בפסיקה לא אחת (ר', למשל, ע"א 5791-11-21 שמעוני נ' דקל בבית המשפט המחוזי בחיפה) לקיומה של הטרדה מאיימת כהגדרתה בחוק תנאים ברורים. החוק למניעת הטרדה מאיימת מגדיר את ההטרדה המאיימת בס' 2 - וכפי שנקבע: "המבחן להיות התנהגותו של "המטריד", הטרדה מאיימת, על פי הסעיף הנ"ל, הוא מבחן אוביקטיבי (היסוד הסוביקטיבי, ככל שהוא נדרש, עולה מעצם הגשת בקשה למתן צו לפי החוק, אך לא די בכך שהאדם מרגיש מוטרד, סוביקטיבית). הסעיף נוקט במבחן של סבירות - מבחן "האדם הסביר", שהוא מבחן אוביקטיבי. על פי הסעיף - על ההטרדה להיות "בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם...". עוד יש להדגיש, כי המונח הטרדה מאיימת, אינו חל על פנייה אחת אל האדם הטוען להטרדה, אלא הכוונה היא "לדפוס התנהגות" אשר חוזר על עצמו ואשר מקים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד". דהיינו, על הטוען להטרדה מאיימת להוכיח שני תנאים מצטברים; האחד - ראיות בדבר הטרדה או איומים, חוזרים ונשנים וכן - קיום חשש סביר, שהמטריד או המאיים יחזרו על התנהגותם.

4. במקום אחר (ע"א (ת"א) 51286-09-23 פרופ' רון גונן נ' ראמי ח'מיס) הדגיש בית המשפט המחוזי (כב' הש' אביגיל כהן, ס' נשיא) עוד: