החלטה

1. אתמול הגישה המבקשת נגד המשיבים בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת. בבקשה נטען שהמשיבים, המתגוררים בסמיכות לבית בו מתגוררת המבקשת, מחזיקים כלב אשר תוקף את הילדים של המבקשת וגורם להם לחיות בפחד מתמיד. עוד נטען כי הבן של המבקשת חי בפחד גדול עקב אירוע קודם שהתרחש במקום מגוריו הקודם, שם הוא הותקף על ידי כלב. לטענת המבקשת, המשיבים נמנעים מלרסן את הכלב שלהם, והם אף מוחאים כפיים וצוחקים כל אימת שהבן של המבקשת נס על נפשו כשהוא מפוחד מנביחותיו של הכלב של המשיבים.

2. המשיבים כפרו בעובדות שפורטו על ידי המבקשת. הם ציינו שגם למבקשת יש כלב, וכי הקרבה שבין שני הבתים, ובין שתי הגינות, יוצרת מאליה התקשרות של שני הכלבים. לטענתם, היעתרות לבקשה של המבקשת פירושה הגבלה לא מידתית על זכותם להשתמש בגינה שלהם ולאפשר לכלב שלהם להיות בה.

3. בבקשה נטען כי מכתב של עורך דין נועם לוי מיום 20.7.25, המזהיר את המבקשת עקב פגיעה בפרטיות וגרימת מטרדים, נתלה בחצר הבית על מנת לפגוע במבקשת. המשיבים הכחישו כל קשר למכתב הזה.

4. זכותם של המשיבים לעשות שימוש סביר בגינה שלהם, ובכלל זה לאפשר לכלב שלהם להיות בגינה. מנגד, זכותם של המבקשת וילדיה לחיות בשלווה ולא בפחד מתמיד מפני הכלב של המשיבים. היה רצוי כי האיזון ביחסי השכנות הללו ייקבע על ידי השכנים עצמם (המבקשת והמשיבים) מבלי צורך בהתערבות של בית משפט. אולם ככל שיתברר שאין ביכולתם של הצדדים להגיע לאיזון ששומר על הזכויות של כל הצדדים ועל יחסי שכנות סבירים, ייתכן ולא יהיה מנוס מהתערבות של בית המשפט וקביעת "זמני שהות" של הכלב של המשיבים בחצר הבית. יש לקוות כי לא נגיע לכך.

5. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.