1.  החלטה זאת ניתנת בזיקה לדיון אשר התקיים בפני בית המשפט ביום 13.11.2025.

2.  ביום 6.11.2025 הוגשה בקשה למתן צו הגנה בעניינה של המבקשת, המופנה כלפי בעלה לשעבר, המשיב.

3.  לטענת המבקשת, צו ההגנה נתבקש בשים לב לכך כי למבקשת ולמשיב 3 ילדים משותפים, XXX, XXX וXXX, לגביהם נקבעו הסדרי ראיה וזמני שהות על ידי בית הדין הרבני (ימי שלישי מדי שבוע, וכל שבת שניה אצל האב).

4.  המבקשת פירטה כי מדובר באדם עם קשיים נפשיים אשר לאחרונה חווה אי התמודדות עם קשייו, ולדבריה כל עוד האב הצליח להתמודד, הקטינים רצו מרצונם לבוא אליו, אולם לאור החמרה, לדבריה הקטינים ציינו אמרו שהם לא מוכנים לבוא אליו. לדברי המבקשת, הקטינים טוענים שהאב לא מפסיק לדבר ברעתה, ולאחר שהביעו תרעומת על כך, איים עליהם שאם לא יגיעו אליו הם ילכו לפנימייה ויעברו למשפחת אומנה.

5.  המבקשת הפנתה לאירוע בסוף השבוע לפני שהוגשה הבקשה, בו המשיב הגיע לבית הספר וחיכה לבת בפתח בית הספר, ולאחר אותו סוף שבוע אירוע דומה התרחש גם עם אחד הבנים, כאירועים אשר הוסיפו למתיחות בין הצדדים וכן השפיעו לרעה, לדבריה, על הקטינים..

6.  בית המשפט התרשם שישנו קושי במתן צו הגנה, לאור הנסיבות הנמשכות והיעדר עימות חריף המצדיק קביעת צעדים שיגבילו זמני שהייה של האב עם הקטינים, במעמד צד אחד, ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 13.11.2025.

7.  במסגרת הדיון ציינו הצדדים כי ישנן בקשות תלויות ועומדות בביה"ד הרבני בשל קשיי קיום זמני השהות על פי החלטת ביה"ד, ושני הצדדים מלאים טענות כרימון, האחד כנגד משנהו, המבקשת הפנתה לכך כי המשיב מתנה חתימה על הסכמה לטיפולים להם נזקקים הקטינים, בדרישות חסרות פשר באופן המיועד אך ורק להקשות על ההתנהלות היומיומית, בעוד המשיב מפנה למבקשת טענות מתחום הניכור ההורי, ומפנה להתנהגות מתוחה הקיימת מצידה של המבקשת.

8.  בית המשפט הציע לצדדים בהקשר זה, ליצור מבנה של הסכמות מדורגות (בהתחשב במגבלת הסמכות, שכן נושא הקטינים וזמני השהות משויכים להליך בביה"ד הרבני) אולם הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות .

9.  מתן צו הגנה לפי החוק, הוא צעד מרחיק לכת הניתן כאמצעי אחרון ושמור למקרים חמורים בלבד. צו הגנה יינתן במקרים חריגים של סכנה ממשית או חשש כבד המעמיד את בן המשפחה בסכנה, או כזה שאינו מאפשר התנהלות שוטפת של מהלך החיים, באופן סביר ותקין.

10.  בפסיקת בתי המשפט נקבע כי צו הגנה אינו יכול להוות תחליף לבירור מחלוקות בין הצדדים וכי יש להיזהר מעשות שימוש בסעד של צו הגנה כאמצעי לחץ על בן הזוג, להשגת יתרונות במערכת היחסים, או בהליכים משפטיים מקבילים. ראה לעניין זה עמ"ש (חי') 23887-11-20 מ.ח. נ' ט.ל., מיום 18.11.20 ;.

11.  עוד אפנה אל דברי כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש 1337-07-20 מיום 17.7.20 - "החוק נועד בעיקרו של דבר כדי לספק הגנה לבן משפחה מפני בן משפחתו האלים כאשר על פי החוק ניתן להורות על הרחקה באותם מקרים בהם נשקפת סכנה מוחשית מידית לבן המשפחה, כמתחייב על פי סעיף 3 לחוק. בהקשר זה יש להבדיל בין התנהגות קנטרנית או התנהגות אלימה אך במדרג נמוך לבין התנהגות אלימה המעלה חשש סביר לקיומה של סכנה מוחשית מידית. ", ואל דברי כב' הש' סילמן בעמ"ש 13178-11-25 פלוני נ' פלונית מיום 16.11.2025.

12.  בהתאם, סבורני כי אין הצדקה למתן צו הגנה בנסיבות כפי שפורטו לעיל, וכי צו הגנה מיועד למקרים אחרים, והדברים מקבלים משנה תוקף, על אחת כמה וכמה, בשים לב לכך כי הצדדים מנהלים הליך מקביל בביה"ד הרבני, אשר מיועד לסייע להם למצוא את הפתרון למתיחויות הקיימות - ללא חשש מאלימות או "אורות אדומים" אחרים אשר יכול והיו מצדיקים מתן צו הגנה.

13.  בהתאם, הבקשה למתן צו הגנה - נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' כסלו תשפ"ו, 25 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.