החלטה

לפניי בקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב- 2001 הכוללת הצהרה של המבקשת לעניין נסיבות העניין. ההצהרה נחתמה על ידי המבקשת, כעולה ממנה, לאחר שהוזהרה כדין לומר את האמת.

לאחר שעיינתי בבקשה המתוקנת שלפניי נחה דעתי כי בין הצדדים סכסוך אשר במסגרתו נהגו המשיבים או מי מהם, בין היתר, בפעולות העולות כדי הטרדה על פי החוק, וכי קיים בסיס לסברה לפיה אלו עשויות לחזור על עצמן.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי יש מקום ליתן צו האוסר על המשיב/ה לבצע את הפעולות שלהלן -

(1) להטריד את המבקשת או לפגוע ברכושה, בכל דרך ובכל מקום בין בעצמם ובין ובאמצעות אחרים מטעמם;

(2) לאיים על המבקשת, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים מטעמם;

(3) לבלוש אחר המבקשת, לארוב לה, להתחקות אחר תנועותיה או מעשיה, או לפגוע בפרטיותה בכל דרך אחרת, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים מטעמם;

(4) ליצור עם המבקשת כל קשר בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים מטעמם;

צו זה יעמוד בתוקפו למשך 6 חודשים מהיום או עד החלטה אחרת.

אציין כי מן הבקשה עולה כי המשיב 1 הוא הבעלים של דירה המצויה בשכנות למבקשת, דירה המושכרת למשיבה 2, וכי בין הצדדים מתנהל במקביל הליך לפני המפקחת על הבתים המשותפים בקשר עם יחסי השכנות וניהול הבית המשותף.

עוד אציין כי הגם שנראה כי יש בנסיבות כדי ללמד על ארועים "מטרידים" כהגדרת המונח הטרדה בחוק, הרי שלא שוכנעתי כי מדובר בארועים של אלימות פיסית.