1

פתח דבר וטענות הצדדים בקצירת האומר

1.      לפני בקשה בהולה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת (במעמד צד אחד). (להלן: "הבקשה").

2.      לטענת המבקש, הבקשה הינה תולדה של איומים ברצח ואלימות מצד המשיבים כלפי המבקשים. התלונה למשטרה ומכתב הפיטורים למשיב, לא הרתיעו את המשיבים, והמשיב אף הבהיר למבקש כי אינו מתכוון לחדול מהתנהלותו הפלילית, והמשיך לאיים עליו. לפיכך מבקש כי בית המשפט ייתן צו כמפורט בסעיף 33 לבקשה.

3.      לטענת המשיבים, לו המבקש היה חש מאוים, הוא לא היה פונה מרצונו למשיבים, מגיע לביתם ונפגש עמם במספר מועדים שונים. משכך מבקשים לדחות את הבקשה.

2

4.      הדיון האחרון בבקשה התקיים ביום 28.3.22 והוקלט על ידי חברת הקלטה בשל מחסור בקלדניות. בסיום הדיון ניתנה החלטתי לפיה יינתן פסק דין לאחר שהפרוטוקול המתומלל והמוקלד יומצא לעיוני.

5.      בהמשך להחלטתי מיום 7.4.22, להודעת ב"כ המשיבים מיום 11.4.22 לפיה מזכיר בית המשפט מסר כי אין צפי למועד הקלדת הפרוטוקול על ידי החברה החיצונית ולהסכמת ב"כ הצדדים למתן פסק דין למרות שהקלדת הפרוטוקול טרם הוגשה לתיק, ניתן פסק דין זה.

דיון

6.      המבקש ציין בפתח בקשתו כי איומי המשיב 1 לפיהם הוא "ידקור אותו בחרב" "וירצח אותו" הושמעו ביום 2.3.22. על אף זאת, הבקשה הוגשה רק ביום 22.3.22 - והשיהוי בהגשת הבקשה, נוכח האיומים החמורים הנטענים, מדבר בעד עצמו.

7.      לטענת המבקש, ביום 20.3.22 המשיבים התפרצו לבית העסק של המבקשים, וסילקו באיומים את המבקש מבית העסק עד שזה נאלץ לברוח על נפשו ולהתקשר שוב למשטרה. כל שהגיש המבקש בהקשר, הינו אישור הגשת תלונה במשטרה מיום 18.3.22 - אישור לא קריא שצורף כנספח ז' לבקשה. ככל וביום 20.3.22 התקיים אירוע כנטען, לא נמצא הסבר מניח דעת מדוע המבקש לא הגיש תלונה נוספת למשטרה ופנה מידית לבית המשפט.

8.      המבקש לא טרח להגיש תמלול ההקלטה של האיומים הנטענים (עמ' 1, שו' 16 לפרו').

9.      משמיעת ההקלטה עולה כי המבקש הוא שפנה למשיב, דבר שלכאורה לא מראה על חשש של המבקש מהמשיב. שכן, אם היה חושש - לא היה פונה למשיב. (עמ' 9, שו' 7-11 לפרו').

3

10.  עיקר עניינו של המבקש, כך התרשמתי, הינו לקבוע מסמרות בעניין "עסק המריבה". עניינו של מותב זה אינו בשאלה 'למי שייך העסק', כי אם בשאלה האם התנהלות המשיבים כלפי המבקשים עולה כדי "הטרדה מאיימת" על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.

11.  נוכח המפורט בסעיפים 6-9 לעיל, סבורני כי התשובה לכך שלילית.

12.  אכן, התרשמתי מהצדדים כי יחסיהם עלו על שרטון. יחד עם זאת, המבקשים לא הוכיחו כי התנהלות המבקשים עולה כדי "הטרדה מאיימת" על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.

13.  אמנם, לאחר חקירת עוה"ד פליקס חדד בדיון שהתקיים ביום 28.3.22 הובהר כי המבקש הוכנס לעסק במקום המשיבים, לבקשתם, בתיאום מלא עמם, וכי חוזה השכירות של המשיבים במקום בטל ומבוטל - ומי שמשלם את דמי השכירות מחודש דצמבר הוא המבקש, כאשר ההסכם שבתוקף הוא ההסכם עם המבקש. אולם, יחד עם זאת, שעה שהמבקשים לא הוכיחו "הטרדה מאיימת" מצד המבקשים, אין בכוחו של ביהמ"ש לפגוע בזכות יסוד של המשיבים, להרחיקם מהעסק וליתן נגדם צו כמבוקש.

14.  סבורני כי די בהרחקת המשיבים מהעסק עד כה, על פי הוראת ב"כ המשיבים-למשיבים (ראו גם סעיף 2 לתגובת המשיבים מיום 10.4.22), על מנת להרגיע הרוחות ולהבהיר לצדדים שניהם כי הפתרון לסכסוך העסקי המהותי והאמיתי ביניהם - מקומו להתברר שלא במסגרת בקשה בהולה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

15.  לאור המפורט לעיל, לאחר עיון בתיק ושמיעת הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת - להידחות.

4

16.  לפנים משורת הדין ועל מנת שלא להסלים את יחסי הצדדים, איני עושה צו להוצאות.

17.  התיק ייסגר.

ניתן היום, י"א ניסן תשפ"ב, 12 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.