1

1.         מדובר בהליך שנפתח ביום 9.12.21 ובו התבקש בית המשפט ליתן צו בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2001 כנגד המשיבים.

בבקשה טענה המבקשת ( אשר הינה תושבת העיר דימונה), כי המשיב 2 המתגורר בדירה שכורה בסמוך אליה (בעיר דימונה) מטריד אותה. לטענתה גם המשיבה 1 (המתגוררת בראשון ציון) אשר הינה משכירת הנכס, הטרידה אותה.

2.         ביום 9.12.21 קיימתי דיון במעמד צד אחד במסגרתו לא ניתן צו וכן נקבע דיון ביום 20.12.21 במעמד הצדדים.

3.         בדיון שהתקיים ביום 20.12.21, ולאחר ששמעתי את המבקשת ואת המשיבה 1, ניתן פסק דין המורה על דחיית הבקשה כנגד המשיבה 1 בהעדר עילה. במקביל הורתי על מחיקת הבקשה כנגד המשיב 2 שכן המבקשת לא הייתה יכולה להצהיר כי הוא אכן הדייר.

4.         המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 59210-12-21) הערעור נדחה על הסף על ידי כב' סגן הנשיאה, השופט אריאל ואגו, אשר קבע כי לא מדובר בערעור אלא מדובר בבקשה למתן צווים אחרים וכי לגופו של עניין "החלטת בימ"ש השלום נכונה וברורה. אם וככל שקמה למבקשת עילה לבקש צו הגנה כלשהו - הנמען לכך הוא אותם שוכרים ולא בעלי הנכס. קיימים הליכים יעודיים אחרים. ככל שהמבקשת חפצה בקבלת מידע אודות זהות השוכרים או לבקש לחייב המשכיר ב"סינון" קפדני יותר של דייריו".

2

5.         מאז דיון זה ועד היום ממשיכה המבקשת להגיש בקשות לתיק בית המשפט. יצוין כי כבר טרם הדיון הגישה המבקשת חמש בקשות שונות (על אף החלטות שניתנו ולפיהן לא היה מקום להגיש אותן) ולאחר הדיון ועד היום הגישה המבקשת 13 בקשות שונות.

6.         בבקשות אלו מעלה המבקשת טענות הדיירים, טוענת כי המשיבה מסרה פרטים כוזבים וכן מעלה טענות כנגד התנהלות משמר בתי המשפט כלפיה.

7.         אין בבקשות שמוגשות כל ממש. פסק הדין ניתן, המבקשת פנתה להליכי ערעור שנדחו ובכך הסתיים התיק.

ככל שהמבקשת טוענת כי הפרטים שנמסרו לבית המשפט על ידי המשיבה אינם נכונים, שתפנה בתלונה למשטרה (שתפקידה לברר ככל שבוצעה עבירה).

בפועל, הדברים אותם שבה ומבקשת המבקשת מקומם אינו בהליך זה. עליה לפנות בהליכים אזרחיים סדורים בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות. אין בית משפט בהליך זה יכול להורות על פינוי נכס ואינו יכול להורות למשכיר למי ישכיר את נכסיו.

8.         לפיכך בנסיבות אלה מצאתי לנכון לדחות את כל הבקשות, הואיל וניתנו מספר התרעות מצאתי לנכון לחייב את המבקשת בהוצאות לאוצר המדינה בסך 1,000 ₪.

יש להדגיש, כפי שהובהר בעבר למבקשת, כי ככל שתמשיך להגיש בקשות סרק, יהיה הדבר כרוך בחיוב בהוצאות נוספות לאוצר המדינה.

המזכירות תודיע למבקשת.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"ב, 02 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.