ה"ת 71036/03/22 – הישאם אבו עמאר ו-6 אח' נגד מדינת ישראל
בית משפט השלום בבאר שבע |
|
|
|
ה"ת 71036-03-22 אבו עמאר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני: 134323/2021 |
1
בפני |
כבוד השופט רענ ג די
|
|
מבקשים |
הישאם אבו עמאר ו-6 אח' ע"י עו"ד ציקי פלדמן
|
|
נגד
|
||
משיבה |
מדינת ישראל ע"י עו"ד דנה רם
|
|
|
||
החלטה
|
בהחלטתי מיום 24.5.22 התבקשו השלמות טיעון של הצדדים בשאלות ספציפיות, ובמרכזן השקפתי כי "על פני הדברים ... נראה כי הסעיף שעל פיו יש להכריע בשאלה אם המבקש ובני משפחתו זכאים לקבלת הטלפונים, אינו סעיף 35 לפקודה אלא סעיף 42, שכותרתו 'חפץ ללא בעל'."
ואולם, השלמת הטיעון מטעם
המדינה, אשר הוגשה היום על ידי עו"ד מטעמה (להבדיל מהדיון מיום 2.5.22 שבו
ייצג את המדינה חוקר שאינו משפטן), כלל אינה מתייחסת לסעיף
2
מנגד אציין כבר עתה, כי לפחות בשלב זה לא מצאתי בסיס לטענת באת כוח המבקשים בהשלמת טיעונה מיום 20.7.22, שלפיה סעיף 42 לפסד"פ נועד לטפל רק במצב שבו המשטרה יודעת את זהות בעליו של חפץ, וכל שאינה יודעת הוא היכן לאתר את אותו בעלים ידוע. אין חולק כי החלופה הראשונה שבסעיף 42(א) - "והאדם נדרש בכתב לבוא למקום שנקבע ולקבלו, ולא יעשה כן תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו הדרישה" - אכן עוסקת במצב שאליו מתייחסת באת כוח המבקשים. לעומת זאת, החלופה השנייה שבסעיף 42(א) - "או שתוך ששה חדשים מן היום שבו חייבת המשטרה להחזירו לא נודע לה מקום הימצאו על אף שפעלה בשקידה סבירה לגילויו" - עוסקת לכאורה, לפי לשונה ולפי תכליתה כאחת, גם במצב שבו המשטרה כלל לא יודעת את זהות בעליו של החפץ. לכאורה, אם לא נאמר כן, יימצא שאין למעשה מענה ממשי בפסד"פ למצב שבו המשטרה מחזיקה בחפץ שאין היא יודעת את זהות בעליו כלל. על פני הדברים, קשה לראות סיבה לפרש כך את הפקודה, באופן שייצור בה לאקונה משמעותית, מבלי שניתן להצביע על תכלית פרשנית שעשויה להצדיק זאת ומבלי שהדבר מתחייב מלשון החוק.
מכל מקום, קודם שאקבע מסמרות סופיים בעניין זה, אבקש שהמדינה תואיל בכל זאת להשלים את התייחסותה לסעיף 42 לפסד"פ ולשאלות הממוקדות האחרות שהצגתי בהחלטתי מיום 24.5.22. ההודעה המשלימה מטעם המדינה תוגש עד ליום 18.9.22.
המזכירות תוודא את המצאת ההחלטה לב"כ המדינה ותעקוב אחר ההגשה.
ניתנה היום, ח' אלול תשפ"ב, 04 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.
