1

נגד המבקש הוגש כתב אישום במסגרת ת"פ 20191-01-16 . בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לחילוטו של רכב סובארו שמספרו 55-980-61.

לאחר הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להחזרת תפוס ובסופו של דבר גובשה הסכמה לשחרור התפוס בתנאים הבאים:

א.        איסור דיספוזיציה.

ב.         הפקדה כספית על סך של 7,000 ₪.

ג.         תחתם ערבות צד ג' על סך של 24,000 ₪.

כך, בהוראת כב' השופט י. ליבדרו ביום 22.3.16 שוחרר הרכב לאחר שהמבקש עמד בתנאים הנדרשים.

ביום 2.1.2018 הגיעו הצדדים להסדר בתיק העיקרי. המבקש הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירה על סעיף 12 א (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל והוטלו עליו העונשים הבאים:

2

א.                   2 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שנתיים .

ב.                    קנס כספי בסך 6,500 ₪ .

ג.                    פסילה על תנאי להחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים, וזאת למשך שנתיים.

הרכב, נשוא בקשה זו לא חולט והמשיבה לא הגישה כל בקשה לחילוטו.

המבקש הגיש ביום 3.1.18 בקשה להחזרת הפיקדון שהופקד בהתאם לתנאי ב' בהחלטה מיום 22.3.16.

המשיבה מתנגדת להחזרת הפיקדון ובתגובה שהוגשה לבית המשפט ביום 11.2.18 ציינה כי הנימוק להתנגדות הוא אי תשלום הקנס במועד שנקבע בגזר הדין.

יובהר כבר עתה, דין הבקשה להחזרת הפיקדון להתקבל.

הפיקדון הופקד בתיק בית המשפט לצורך הבטחת חילוטו של הרכב נשוא הבקשה. הפיקדון לא נועד להבטחת תשלומי קנס.

למשיבה כלים לצורך גביית הקנס בהתאם לקבוע בחוק. המשיבה יכולה לעתור להפעלת מאסר חלף קנס וכן לפעול בהתאם לקבוע בהוראות חוק המרכז לגביית קנסות , אגרות והוצאות , התשנ"ה - 1995.

הפיקדון שהופקד לא נועד כאמור לצורך הבטחת תשלום הקנס שהוטל בגזר הדין ועל כן יוחזר למבקש בהתאם לאמור בסעיף 3 לבקשה מיום 3.1.18.

יש לבטל כל עיקול או כל הגבלה אחרת על הרכב אשר הוטלה במסגרת הליך זה.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ח, 15 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.