בפני

כבוד השופטת רקפת סגל מוהר

מבקש

יצחק גבאי

נגד

משיבה

משטרת חדרה

החלטה

לפני בקשה להחזרת תפוס - מכשיר טלפון נייד שנתפס במסגרת חקירת חשד לביצוע עבירה של הצתת רכב, מאז חלפו יותר מ- 6 חודשים, וכתב אישום אין.

1.     בתאריך 14.4.21 סמוך לשעה 00:15 נעצרו המבקש ואחיו אליהו בחשד כי זמן קצר קודם לכן בצעו עבירה של הצתת רכב. בהמשך אותו היום שוחררו השניים על ידי בית המשפט (כב' השופט א' אחטר) בתנאים מגבילים.

2.     בחקירתו מיום 14.4.21 בשעה 04:40 הכחיש המבקש כל קשר למעשה ההצתה, ובמהלך חקירתו תפס החוקר את מכשיר הטלפון שלו (ר' שורות 59-60 להודעה). לשאלה האם יש למכשיר קוד כניסה, השיב המבקש כי "אין קוד, יש טביעת אצבע".

3.     מאז ועד כה תפוס המכשיר בידי המשטרה, וכעת - בחלוף יותר מ- 180 ימים מאז התפיסה, עותר ב"כ המבקש להחזרתו. בקשת המבקש הוגשה לבית המשפט ביום 25.10.21.

4.     המשיבה מתנגדת לבקשה "לאור העובדה שהמבקש לא משתף פעולה. ללא שיתופו לא ניתן לפרוק את המכשיר".

5.     בדיון שהתקיים בפני ביום 8.11.21, חזר נציג המשיבה על הנימוק דלעיל ולשאלה האם הוגשה בקשה להארכת מועד התפיסה השיב כי הדבר נעשה ביום 28.10.21. בנוסף לכך טען נציג המשיבה כי: "...מדובר בתופעה חוזרת ונשנית שבה ... חשודים מסרבים לאפשר למשטרה לחדור למכשירי הטלפון שלהם, לא רק לחדור אלא לפתוח את מכשיר הטלפון כדי לקדם את החקירה..." ומשכך, גם לו היתה המשיבה מבקשת את הארכת המועד לתפיסת המכשיר,לא היתה בכך תועלת. ועוד ציין כי ביום 26.10.21 פנתה המשיבה לבית המשפט בבקשה להוצאת צו חדירה למכשיר והצו ניתן לה כמבוקש (ר' הבקשה והחלטת בית המשפט מיום 26.10.21).

6.     בהמשך, הציג נציג המבקשת באמצעות מכשיר הטלפון שלו את החלטת כב' השופט אחטר מיום 28.10.21 להאריך את מועד התפיסה וחרף הוראתי כי יגישה לסריקה בתיק בית המשפט עד היום, הדבר לא נעשה.

7.     בהתייחסותו לטענות נציג המשיבה, טען ב"כ המבקש כי בהתאם להוראת סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "פסד"פ"), הרי שבחלוף 180 ימים מאז מועד התפיסה, משלא הוגש כתב אישום וגם לא הוגשה בקשה להארכת המועד, יש להשיב את המכשיר התפוס לבעליו, לאלתר.

8.     לאחר שעיינתי בתיק החקירה ונתתי דעתי לטענות הצדדים, להוראות החוק ולהלכה הפסוקה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

ואלה טעמי:

א.    סעיף 35 לפסד"פ קובע כי:

"אם תוך ששה חודשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום

שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא

ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם

אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על פי בקשת שוטר

מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שייקבעו".

אין חולק על כך שבמקרה זה נמנעה המשיבה מלבקש את הארכת המועד להחזקת

המכשיר התפוס בתוך התקופה הקבועה בחוק, ואם לא די בכך אזי מעיון בתיק החקירה

למדתי כי פעולת החקירה האחרונה שבוצעה בו היא מיום 20.4.21.

בקשת המשיבה להארכת מועד התפיסה הגשה לבית המשפט רק ביום 28.10.21,

בעקבות בקשת המבקש, ובית המשפט (כב' השופט אחטר) נעתר לה בהחלטתו מאותו

היום, ככל הנראה בשוגג, מבלי ששם לבו לכך ש - 6 החודשים חלפו זה מכבר, ומן הסתם

משום שהמשיבה לא העמידה אותו על כך.

אכן כבר נפסק לא אחת כי על אף שיש להימנע מהגשת בקשות מאוחרות, היינו בקשות

המוגשות בחלוף פרק הזמן החוקי להחזקת תפוסים, עדיין פתוחה בפני המשטרה הדלת

להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להארכת תוקף התפיסה - אף בדיעבד, אך רק

ככל שבידיה נסיבות חריגות ומיוחדות (ר' בש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל

(22.5.2000) פסקה 10; בג"צ 2393/91 עזריאל פרידנברג נ' פרקליטות המדינה (4.8.91)

פסקה 7). לא כזה הוא המקרה שלפני.

ב.     אשר לטענת נציג המשיבה בדבר אי שיתוף הפעולה מצד המבקש בחקירתו שכן הוא לא מסר לה את קוד הפתיחה של המכשיר - זכותו של המבקש לעשות כן, ובמצב דברים אחר, לו היה מגיש את בקשתו בחלוף זמן קצר יותר לאחר התפיסה, הייתי קובעת כי כל זמן שלא בוצעה "פריקה" של המכשיר, אזי קיים צורך חקירתי בהמשך החזקתו. דא עקא, שכאשר עיינתי בתיק החקירה לא מצאתי עדות כלשהי לכך שמאז תפיסת המכשיר וחקירת המבקש פעם אחת באותו היום (14.4.21), נעשתה מצדה איזו שהיא פעולה לטובת פריקתו, אף לא בדרך של פניה חוזרת אל המבקש כי יסייע לה בזה. כך עד למועד בו הוגשה בקשתו, שאז "התעוררה" המשיבה, הגישה את הבקשה להארכת במועד בדיעבד מבלי שהגדירה אותה ככזו, וגם בקשה וקבלה את הצו לפריקת המכשיר. אופן התנהלות זה אינו תקין וגם אינו ראוי בעיני.

9.     מפני כל אלה, סברתי כי דין הבקשה להתקבל וכך אני מורה.

המכשיר יוחזר למבקש עד לא יאוחר מיום 11.11.21.

ניתנה היום, ה' כסלו תשפ"ב, 09 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.