1

לפניי בקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (הפסד"פ) להשיב לנאשם את רכבו הרשום על-שמו, מסוג פולקסווגן מספר רישוי 91138601 (הרכב).

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע 6 עבירות של גניבת רכב בצוותא, 5 עבירות של הסתייעות ברכב כדי לעבור עבירה ועבירה של הפרעה לשוטר, כל זאת במסגרת שישה אישומים בין התאריכים 12.7.2020 ל-16.7.2020. מכתב האישום עולה, כי הנאשם בצוותא עם אחרים, ותוך חלוקת תפקידים, הגיע עם הרכב לזירות הגניבה, ובהמשך, לאחר ביצוע הגניבה, ליווה ברכב את כלי הרכב הגנובים. הסניגור לא חלק ברמה הלכאורית, כי הרכב שימש לביצוע העבירות (פרו' עמ' 2, 6 11-12).

2

ביום 16.7.2020 נעצר הנאשם, וביום 6.8.2020 הוגש נגדו כתב אישום יחד עם בקשה למעצר תום הליכים. הנאשם שוחרר למעצר בית מלא ביום 22.9.2020 ומאז מצוי בתנאים מגבילים. ביום 10.8.2020 הגישה המאשימה בטרם מתן תשובה לאישום, כתב אישום מתוקן, ובמסגרתו הודיעה, כי בכוונתה לעתור לחילוט הרכב מכוח סעיף 39 לפסד"פ.

בבקשה שלפניי טוען הסניגור, כי הרכב דרוש לנאשם ולמשפחתו לצרכי היומיום והסעת הילדים, ביצוע קניות ופעולות נוספות המאפיינות את שגרת החיים. אמנם ביכולתו של הנאשם להשתמש ברכב אחר, אך מדובר ברכב ישן ולא תקין. עוד צוין, כי הנאשם מתגורר בצפון הארץ, וזקוק לרכב, בין היתר, כדי להתנייד למשפטו בירושלים. המאשימה מתנגדת לבקשה, תוך שהיא מפנה לכך שהרכב שימש באופן פעיל בביצוע רצף של עבירות רכוש המאופיינות בתכנון ובתחכום. המאשימה סברה, כי אם יוחלט על השבת הרכב, יש לקבוע את התנאים המקובלים בפסיקה, דהיינו, קביעת ערובה שוות ערך ל-30% מערך הרכב, הטלת עיקול ואיסור דיספוזציה ברכב, ושעבוד ביטוח הרכב לטובת המדינה.

הסניגור הגיש אסמכתא ממחירון "יד2", ולפיה שווי הרכב, שנת ייצור 2013, קילומטראז' 190,000 ק"מ ובעלות קודמת כמונית, עומד על 25,900 ₪. ב"כ המאשימה התנגד להגשת האסמכתא בטענה כי אינה מבוססת, ואולם בהתאם להוראתי, הגיש הסניגור את רישיון הרכב, ממנו עולים פרטים דומים המאששים את הנתונים הכלולים במחירון. על כן די באסמכתא שהוגשה.

דיון והכרעה

בעניינו, אין מחלוקת כי תפיסת הרכב נועדה לצורך חילוטו, ככלי ששימש לביצוע עבירות בהתאם להוראות הפסד"פ. עוד אין חולק, כי בבואו של בית המשפט להכריע בסוגית החזרת תפוס, עליו לאזן בין זכות הקניין לבין האינטרס הציבורי הגלום בהליך החילוט, הטומן בחובו רכיב הרתעתי וגמולי - ר' רע"פ 7600/08 אברם נ' מ"י (מיום 7.4.2009) בפסקאות 10-11. עוד אין חולק, כי פסיקת בית המשפט העליון התוותה את נוסחת האיזון ועיקרה הוא, קביעת ערובות בשיעור 30% מערך הרכב וערובות נוספות להבטחת שווי התפוס. ר' בש"פ 3616/11 זגורי נ' מ"י (מיום 24.5.2011) בפסקה 13.

נוכח האמור קובע כי הרכב ישוחרר בתנאים הבאים:

א.        הפקדה בקופת בית המשפט בשווי 8,630 ₪ - שליש מערכו של הרכב;

ב.         צו למשרד התחבורה, הניתן כעת, לאיסור ביצוע כל דיספוזיציה ברכב עד לתום ההליכים בת"פ 12650-08-20;

ג.         עריכת פוליסת ביטוח מקיף לרכב שתשועבד למדינת ישראל עד לתום ההליכים
בת"פ 12650-08-20.

האמור יבוצע בתוך 30 יום. לא יבוצע כל האמור, לא יושב הרכב.

3

יש לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשפ"א, 30 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.