1

1.      בפני בקשת המבקש להשבת תפוס. מדובר בטלפון נייד של המבקש אשר נתפס מידיו לפני כשנה (נובמבר 2021) במסגרת חקירה המתנהלת נגדו.

2.      לטענת המבקש, פרק הזמן הקבוע בחוק להחזקת התפוס חלף לפני זמן רב, והמשיבה לא הגישה בקשה להאריך את הצו מכוחו היא מחזיקה בתפוס. לפיכך, הצו שמכוחו מוחזק התפוס פקע ולא ניתן להמשיך ולהחזיק בתפוס מכוחו.

3.      המשיבה טענה בתגובתה בכתב, כי לא ניתן להשיב את התפוס מנימוקים ראייתיים, וזאת אף אם המבקש יסכים שלא להעלות טענות בנוגע לכלל הראיה הטובה ביותר. במהלך הדיון טענה המשיבה, וזאת בהתאם לעמדת הפרקליטות, כי המשך החזקת הטלפון נחוץ לה לצורכי חילוטו בעתיד. עוד נטען, כי המבקש יכול לקבל העתק כל התוכן מהטלפון הנייד.

4.      לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתיק החקירה מצאתי לקבל את הבקשה.

2

ראשית, התפוס מוחזק בידי המשיבה למעלה משנה מבלי שהוגשה בקשה להאריך את הצו מכוחו הוא מוחזק ומבלי שנמסר הסבר למחדל זה.

סעיף 32 (ב1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ט - 1969 (להלן: "הפסד"פ") קובע, כי חומר מחשב שנתפס יוחזק לתקופה שלא תעלה על 30 יום, שלאחריה יש להגיש בקשה לבית המשפט להאריך את הצו שמכוחו נתפס. בקשה שכזו לא הוגשה.

סעיף 35 לפסד"פ קובע מגבלה של 6 חודשים בכל הנוגע לתפוס שהוא מחשב אשר יש כוונה לחלטו או שהוא דרוש כראיה. אף בקשה לפי סעיף 35 לא הוגשה.

אם כן, חלף פרק זמן משמעותי ביותר במהלכו החזיקה המשיבה בתפוס ללא צו בתוקף ומבלי שהגישה בקשה להאריך את תוקפו של הצו (פרק זמן של לכל הפחות חצי שנה).

5.      שנית, אף עמדת המשיבה ולפיה המבקש זכאי לקבל את תכני הטלפון הנייד אך לא את המכשיר עצמו איננה נהירה לי. כלל לא ברור, ואף לא נמסר כל הסבר לצורך לחלט את מכשיר הטלפון הנייד של המבקש. מדובר בקניינו של המבקש, ולא מצאתי הצדקה לאפשר הותרתו בידי המשיבה לצורכי חילוט עתידי, כאשר התכלית שבבסיס החילוט לא נומקה. כאשר מסכימה המשיבה למסור לידי המבקש את תכני הטלפון במלואם, אין כל טעם או הצדקה להמשיך ולהחזיק במכשיר עצמו, כאשר ההסבר לכך הוא הרצון לחלטו מבלי לנמק רצון זה.

6.      לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומורה על השבת התפוס לידי המבקש.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"ג, 15 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.