1

המשטרה תפסה מהמשיב רכב, המשיב ביקש להחזיר לו את הרכב וביום 06.12.16 ניתנה החלטת בית משפט שלום בה"ת 39526-11-16 עליה הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בע"ח 13238-12-16.

ביום 13.12.16 ניתנה בערר החלטה המאמצת את הסכמת הצדדים לפיה יופקד סכום כסף וימולאו תנאים נוספים כתנאי להחזרת הרכב התפוס.

לאחר מכן, ביום 10.01.17 ניתנה החלטה נוספת בעניין לפיה אין לשחרר את הרכב התפוס.

כעת משחלפו 180 יום עותר המבקש לשחרר את הרכב לחזקתו.

ביום 17.05.17 הוריתי למשיבה להגיב לבקשה תוך 15 יום, ומשהמשיבה לא הגיבה כאמור הורתי ביום 05.06.17 על החזרת הרכב למבקש.

2

כעת עותרת המשיבה לביטול החלטתי בטענה כי לא קיבלה את החלטתי ולא הייתה מודעת לכך שעליה להגיב לבקשה. עוד טוענת המשיבה כי הסוגיה נפסקה בבית המשפט המחוזי בהליך הערר הנ"ל.

אינני מקבל את טענת המשיבה מכוון שבית המשפט המחוזי לא תחם בתקופה את החלטתו ומשכך מדובר בתפוס שעל פי החוק יש להשיבו כעבור 180 יום, ככל שלא הוגש כתב אישום בנוגע לאותו פריט, והכל כמפורט בחוק. לפיכך, משלא נטען כי הוגש כתב אישום, יש להחזיר את התפוס למבקש.

עם זאת, נטען על ידי המשיבה כי נעשתה על ידה פנייה בסוגייה זו לבית המשפט ובפנייה אשר נמצאת בדיון בפני כב' השופט טייב ביקשה המשיבה להאריך את התקופה כאמור בסעיף 4 לתגובתה.

המשיבה לא מסרה פרטים מזהים בדבר אותו הליך שמצוי בפני כב' השופט טייב ולפיכך אין באפשרותי לוודא במה מדובר, אולם ככל שאכן מתקיים הליך שכזה לא היה מקום להגשת הבקשה בפניי.

לפיכך החלטתי בדבר החזרת התפוס מעוכבת בשלב זה ב - 10 ימים במסגרתם יודיעו שני הצדדים באיזה הליך מדובר בפני כב' השופט טייב וככל שהליך כזה נמצא בטיפול בפני מותב אחר וההליך טרם הסתיים, נראה כי תוצאת הבקשה צפויה מראש.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשע"ז, 06 יוני 2017, בהעדר הצדדים.