1

בפני בקשה להחזרת תפוס.

המבקש עוכב לחקירה ביום 17.12.16 בחשד לביצוע עבירת גניבה בידי עובד. בהמשך נעצר והובא להארכת מעצרו. על פי החשד, גנב המבקש ממעסיקו סך של כ- 20,000 ₪ ביום 17.12.16. בחיפוש על גופו נתפסו ברשותו כ- 1,750 ₪.

המבקש שוחרר ממעצר. התיק הועבר לטיפול לשכת התביעות. בחלוף כחודש ימים הגיש המבקש בקשה להשבת הכסף שנתפס ממנו. נטען, כי מדובר בכספים אשר נמשכו על ידו מחשבון הבנק הפרטי שלו (צורפו דפי חשבון המלמדים לכאורה על משיכות כספים משני חשבונות בנק על שם המבקש).

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, סכום המשיכות אינו תואם לסכום הכסף שנתפס ברשותו של המבקש. בנוסף, גם לו משך המבקש כספים באותו יום, הרי שלא ניתן להבחין בין כספים שהמבקש קיבל עת משכך אותם מחשבון הבנק, לבין כספים אשר התקבלו לידיו בדרך בלתי חוקית.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה ושמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

2

דומה כי אין מחלוקת שתפיסת הכספים נעשתה כדין, בשים לב לקיומו של חשד סביר הקושר אותו לעבירה המיוחסת לו. מכל מקום, עיון בתיק החקירה מלמד כי החשד נגד החשוד הינו בעוצמה בלתי מבוטלת.

משכך, הרי שקיים חשד סביר לפיו הכספים שנתפסו על גופו של המבקש הם למעשה כספי הגניבה, ולפיכך אינם שייכים לו (אלא למתלוננת).

כידוע, "לכסף אין ריח". אינני מוצא, בשלב זה, בסיס ראייתי מוצק לטענת המבקש, כי הכספים שנתפסו על גופו - מקורם במשיכות כסף במזומן שביצע על ידו במקומות שונים. יש בהקשר זה לתת את הדעת כי אכן לא קיימת התאמה בין סכומי הכסף שנמצאו על גופו של המבקש לבין הכספים שהוצאו לכאורה על ידו, במשיכות מזומן שבוצעו באמצעות כרטיס מגנטי.

אכן, צודקת ב"כ המבקש בטענה כי לא הרי תפיסה כהרי המשך תפיסה והחזקה. כפי שנקבע ברע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל (פ"ד נג (ג) 312):

"לא ייעלם מעינינו, כי המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים - מעבר לפגיעה שהיתה בעצם התפיסה - ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה - ועל בית-המשפט בשיבתו לביקורת על מעשי המשטרה - לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש".

ואולם, בענייננו נתתי דעתי לכך שהכספים תפוסים בידי המשיבה פרק זמן שאינו ארוך (כחודש ימים), כי עוצמת החשד הסביר אינה מבוטלת, וכי על פניו, ישנה אפשרות ממשית כי מדובר בכספי גניבה, השייכים למתלוננת.

משכך, אני סבור כי החלטת המשיבה להמשיך ולהחזיק בכספים התפוסים - הינה החלטה מידתית ולתכלית ראויה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

3

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ז, 31 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.