בקשה להשבת תפוס- רכב.

מדובר ברכב אשר לכאורה בוצעה בו עבירה- סחיטה באיומים או ששימש לצורך ביצוע העבירה. בהמשך, שימש הרכב לכאורה גם כאמצעי לביצוע שוד.

בתיק המעצר נקבעו ראיות לכאורה, ועל כן איני רואה להתעכב בנושא זה. המחלוקת הנה לעניין השבת התפוס.

המאשימה טוענת כי אין מקום להשבת התפוס. המאשימה מפנה לתכלית ההרתעתית.

כפי שציינתי בעבר, בהליך חילוט זמני, בית המשפט לא נדרש לשאלות קניין או בעלות. אין מחלוקת גם לגבי הערך הראייתי לאור הצהרות המבקש בדיון.

הפסיקה הכירה, כי בעת חילוט זמני יש לעשות על מנת למזער ככל הניתן הפגיעה בזכות הקניין (בש"פ 2224/15) במיוחד אמורים הדברים ברכב שערכו הולך ופוחת. במסגרת הפגיעה המופחתת בקניין, ברגיל, יש לשקול בחיוב העדפת הבטחת יכולת החילוט על דרך ערובה (בש"פ 8831/21).

ברגיל, ערובות נקבעות בגובה 25-30% מערך רכב. מטרתן להבטיח פחיתת הערך בזמן ההשבה. כאן, משני טעמים עיקריים, סבורני כי יש לבוא לפנים משורת הדין לכיוון המבקש.

ראשית, מדובר ברכב ישן אשר ערכו המרכזי כבר פחת בחלוף השנים ועל כן הפחיתה אינה צפוייה להיות גבוהה.

שנית, קיימים טעמים מיוחדים ובמיוחד מצב אשת המבקש, מצב רפואי מיוחד כשבצד הבקשה הוצהר שהרכב אמור לשמש אותה לנסיעות לטיפולים.

בהינתן איזונים אלו, אני מורה כדלקמן:

יופקד סך של 3,000 ₪. תחתם התחייבות של אשת המבקש וערב צד ג' בסך של 10,000 ₪ להבטחת התנאים.

ניתן בזאת צו האוסר על כל דיספוזיציה ברכב, לרבות תמורת הרכב. ככל שהרכב יאבד באובדן כליל, כל תמורה שתשולם תועבר לקרן החילוט. ככל שבית המשפט בתיק העיקרי יורה על חילוט הרכב, יש להביא הרכב תוך 10 ימים מקביעה לידי המדינה.

איני רואה להורות על שעבוד ביטוח מקיף לאור ערך הרכב. יחד עם זאת, למען הסר ספק, ככל שיעשה שימוש ברכב, יש לקיים התנאים הקבועים בפקודת התעבורה לשם השימוש.

בכך מתמצה הליך זה.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשפ"ג, 18 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.