1

לפני בקשה להחזרת מצלמות אבטחה שהוצבו על פי הטענה על ידי המבקש במתחם בנוי בטירה הידוע בשם "העימארה".

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המצלמות משמשות כאמצעי של ארגון פשיעה שהמבקש שייך אליו לביצוע פעילות עבריינית העלולה לפגוע בעוברי אורח תמימים, זאת מעבר לפגיעה בפרטיות של דיירי הרחוב ושל העוברים ושבים בו, המצולמים באופן רצוף.

הוצג בפני חומר מודיעיני שנאסף במשך השנתיים האחרונות וכן דו"חות פעולה רבים, מהם עולה כי המתחם אינו משמש כבית מגורים של משפחת המבקש אלא כמרכז פעילות עבריינית של ארגון פשיעה בראשות אחד מבני משפחתו, כאשר במקום נאספים אמל"ח וחומרי חבלה, וממנו יוצאות פעולות מתוכננות של מעשי אלימות קשים, הכל במסגרת סכסוך הדמים בין ארגון הפשיעה אליו שייך המבקש לבין ארגון אחר, סכסוך אשר כבר גבה קורבנות בנפש ואשר עודנו פעיל. המבקש עצמו מציין את הסכסוך הנ"ל כנימוק לצורך שלו בהצבת המצלמות.

2

המבקש לא הוכיח כי המתחם נמצא בבעלותו או בבעלות אביו, ולא הוכיח כי נעשה בו שימוש "תמים" וחוקי למגורים, למסחר או לעבודה מסוג כלשהו. מנגד, הציגה המשטרה ראיות רבות לכך שהמתחם משמש קבוצה עבריינית להסלקת אמל"ח במקום, ולמפגשים למטרות תכנון מעשי פשיעה, וכוונת הצבת המצלמות הצופות לרחוב היא לקיים תצפית על תנועת אנשים "חשודים" בעיני אנשי הקבוצה כמתנכלים להם ואף לנטר ולסכל פעילות משטרתית יזומה של צוי חיפוש, מעקבים וכו' כלפי אותו מתחם.

לנוכח העובדה שהמצלמות מיועדות לאפשר למי שיושבים במתחם, וביניהם המבקש, לפתוח ביריות כלפי מי שנחזים בעיניהם כמתכוונים לתקוף אותם, ירי ממנו עלולים בהכרח להיפגע עוברי אורח תמימים, הרי שהמצלמות מהוות בידי המבקש אמצעים לביצוע פשע ועל כן המשטרה היתה מוסמכת לתפוס אותן, ואין עילה להחזרתן למבקש לאור ההצהרה הברורה שלו כי מטרתו היא לשוב ולהתקינן סביב המתחם, בין על גבי הבניין עצמו ובין על גבי רכוש שאינו שייך לו כמו עמודי חשמל ומתקני בזק.

לפיכך אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ל' אב תש"פ, 20 אוגוסט 2020, במעמד הצדדים.