1

1.         המבקש הגיש בקשה להחזרת רכב תפוס.

2.         במסגרת ההליך הגיעו הצדדים להסכמה להחזרת רכבו של המבקש בתנאים כאלה ואחרים ( להלן - "ההסכם"). להסכם ניתן תוקף של החלטה. משלא קיים הצד שכנגד את חלקו בהסכם, לפי שיטת המבקש, הגיש המבקש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ( להלן - "הפקודה") . עוד בטרם נדונה הבקשה הושב למבקש הרכב ומשכך הודיע המבקש כי בקשתו לפי הפקודה התייתרה אם כי יש לו עדיין טענות בנוגע למספר פריטים שהיו ברכב עובר לתפיסתו ולא היו בו בעת שחרורו וכן בנוגע לכך שראוי שבית המשפט ישחרר אותו מחלק מן ההתחייבויות שנטל על עצמו במסגרת ההסכם עקב טענתו להפרת ההסכם "ברגל גסה" על ידי המשיב.

3.         מצאתי לדחות את הבקשה.

(א)       עם שחרור רכב המבקש לידיו פקעה העילה להגשת הבקשה לפי הפקודה (גם לשיטת המבקש) . גם העילה להגשת הבקשה להחזרת תפוס פקעה למעשה שכן התפוס הוחזר. בנקודה זו ניתן היה לחתום את הדיון שכן הסעד שלשמו הוגשה הבקשה ניתן וההליך מוצה למעשה.

2

(ב)        מעבר לכך, ולמעשה מעבר לנדרש, אוסיף כי טענות המבקש בנוגע לצורך לשחררו מחלק מהתחייבויותיו על פי ההסכם ובנוגע להיעדר מספר פריטים מרכבו אינן יכולות להתברר גם בגדר הליך לפי הפקודה. הלכה פסוקה וידועה היא כי בהליך לפי הפקודה מוגבל בית המשפט בסעדים אותם הוא רשאי לתת לצד הנפגע מהפרת ההחלטה השיפוטית. בגדר סעדים לא נכללים שחרור צד נפגע מהתחייבויותיו לפי ההסכם (ההחלטה) או מתן סעד זה או אחר בגין פריטים שעל פי הנטען היו ברכב שהוחזר עובר לתפיסתו אך לא היו בו עם שחרורו אשר ההסכם על פי תוכנו אינו מתייחס אליהם. כך נפסק כי - "במסגרת הליך הביזיון, אין לבית-המשפט סמכות לשקול את הסעדים המתאימים בגין הפרת ההסכם. הסעד שאותו יכול הוא להעניק הוא אכיפת הסכם הפשרה על-ידי קנס או מאסר. לבד מסעד זה, אין הוא מוסמך להעניק סעד אחר, כגון: פיצויים או סעד מן הצדק, אם אכיפה אינה צודקת בעיניו..." (רע"פ 7148/98‏ עזרא נ' זלזניאק, פ''ד נג(3) 337 (1999)).

4.         לאור האמור נראה כי לא הליך זה ולא הליך לפי הפקודה מתאימים לבירור טענותיו של המבקש.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ח, 26 יולי 2018, בהעדר הצדדים.