1

1. בתיק זה ניתנה החלטה ביום 9.6.20 לפיה בקשת המבקש להשבת תפוס הגיעה לפתרונה לנוכח הודעת המשיבה 1 כי בכפוף לביצוע בדיקות מטעם ההגנה, תפעל המשיבה להשיב את הרכב למבקש. מאז ניתנה החלטה דומה שהמבקשת נסוגה מעמדתה זו, ככל הנראה לנוכח נחיצות התפוס כראיה בהליך המשפטי המתנהל בבית המשפט המחוזי. ההחלטה הנוספת מיום 13.7.20 ניתנה בהעדר תגובה.

2. כעת, לאחר שעיינתי בבקשות המבקש, בתגובות המשיבה, ובנסיבות שהביאו לאיחור בהגשת תגובת המשיבה 1, ולנוכח טיב המחלוקת שבין הצדדים שעניינה נחיצות הרכב התפוס מבחינה ראייתית, ובעיקר בשים לב לכך שבפרשה נושא תפיסת הרכב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, דומה שלכתחילה המבקש היה צריך להגיש בקשתו לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט זה.

3. לנוכח ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, אני סבור שהסמכות העניינית לדון בבקשה להשבת הרכב התפוס נתונה לבית המשפט המחוזי.

4. למסקנה זו ניתן להגיע לנוכח הוראת סעיף 36 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט- 1969 (להלן: "הפסד"פ"), הקובע כי לאחר הגשת כתב האישום, הסמכות להורות מה ייעשה בחפץ היא לבית המשפט הדן בעניין שבגינו נתפס החפץ.

5. בעניין זה נקבע בבש"פ 998/05 קחבר פפסימדוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) בין היתר, כך:

2

"ואולם, משהוגש כתב אישום, נראה כי הזירה הנכונה מהותית לטיפול בעניין היא בית משפט השלום בראשון לציון (ראו בהיקש קרוב בש"פ 4361/04 בגלמן נ' מדינת ישראל (השופט טירקל) (טרם פורסם), אליו הפנה בא כוח המדינה). נראה, כי לעניין זה רלבנטיות, בין השאר, הוראות סעיף 36 לפקודת מעצר וחיפוש, וכן - פי הצורך - סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982)".

5. יתר על כן; אף בחינת טענותיו של המבקש כפי שהן עולות הן מבקשתו מיום 14.7.20 והן מבקשתו מיום 7.5.20, מחייבות בחינה עניינית של בית המשפט אליו הוגש כתב האישום. כך למשל, טענת המבקש כי הרכב נמסר לאחר בתום לב ולא לשם מעורבותו בביצוע עבירה (ראו בקשתו מיום 7/5/20) היא טענה עובדתית שיש לבחון אותה על בסיס הראיות שנאספו בתיק החקירה. כך גם, טענת המדינה כי הרכב נחוץ כראיה בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי היא עניין שבסמכותו של בית המשפט הדן בכתב האישום.

6. אוסיף, כי אני ער לטענותיו של המבקש בדבר הפגיעה בזכותו לקניין אלא שמקום שהדבר דרוש המחוקק התיר המשך החזקת תפוס כראיה בהליך משפטי (סעיף 32 לפסד"פ; וראו גם בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל) חרף הפגיעה הכרוכה בקניינו של אדם.

7. לנוכח האמור וככל שהמבקש מעוניין בכך יגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המתאים. התוצאה היא שאני מורה על סגירה הבקשה.

8. להודיע.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תש"פ, 16 יולי 2020, בהעדר הצדדים.