1

לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש שהוצאה על רכב מס' 8455060 ביום 25.12.16, וזאת ע"י קצין משטרה למשך 30 יום.

המבקשת הינה בעלת הרכב אשר לטענתה הרכב נמסר בזמנו ע"י בעלה לנהג בשם איאד קוואסמה אשר עשה שימוש ברכב ביום 23.12.16 ובהיותו נהג חדש, בשלושת החודשים האחרונים מיום קבלת היתר הנהיגה, נהג ברכב הנ"ל בשעות הלילה, ולא ישב במושב כשלצידו מלווה כהגדרתו בפקודת התעבורה, בניגוד לסעיף 12א1(ד)(2) לפקודת התעבורה.

לטענת המבקשת, אותו נהג התיצב לשימוע והוא לא הודיע לה על החלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב לתקופה האמורה.

עוד טוענת המבקשת כי הרכב נמכר לצד ג' אך הבעלות בו טרם הועברה על שמו במשרד הרישוי וזאת עקב הגבלה שהוטלה על הרשיון במשרד הרישוי בשל אותה הודעת איסור שימוש.

2

יוער כי הרכב נמסר לקונה, אך הבעלות בו כאמור לא עברה במשרד הרישוי, חרף העובדה שהוא שילם את התמורה כולה או בחלקה.

המבקשת טוענת כי מצד אחד, היא אינה יכולה להפקיד את הרכב למשך התקופה האמורה היות והרכב נמסר לקונה ומנגד אין לה שליטה על אותו הקונה כדי לחייב אותו למסור את הרכב לאחסנה במגרש המשטרתי.

המבקשת סבורה כי השימוע נערך שלא כדין, וזאת מאחר והיא לא זומנה לשימוע, ובכל אופן השימוע נערך שלא בפניה כבעלת הרכב.

החלטתי לדחות את הבקשה.

אין ממש בטענת המבקשת שהשימוע נערך שלא כדין. די בשימוע שנערך לנהג ע"י קצין משטרה כדי לספק את דרישת החוק בדבר איסור שימוש.

העובדה שהנהג לא מסר לה את דבר השימוע או העלים ממנה את העובדה שהרכב הושבת למשך 30 יום, איננה מעלה או מורידה והיא מעניינו של הציבור. הדבר מצטמצם ביחסים בינה לבין אותו נהג והיא רשאית לנקוט נגדו בהליכים בשל אותה התנהגות.

תמוה בעיני מדוע המבקשת סומכת על אותו נהג שינהג ברכב ולמסור לו חזקה ברכב, שיש להניח כי הוא בעל ערך כספי, ואיננה יכולה לסמוך עליו שימסור לה דיווח אם בוצעו על ידו עבירות כלשהן ואם נערך לו שימוע לגבי אותו רכב. האחריות היא שלה ושלה בלבד.

העובדה שהרכב נמכר לצד ג' אין בה כשלעצמה כדי לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש שכן החלטת הקצין ניתנה כדין והיא קשורה בטבורו של אותו רכב ואין במכירתו כדי להצדיק ביטול איסור השימוש.

כללו של דבר, ומהטעמים שמניתי לעיל, לא מצאתי לבטל את הודעת איסור השימוש או להורות על קיצור התקופה.

הבקשה נדחית.

3

ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ז, 29 מאי 2017, בהעדר הצדדים.