המבקש הגיש בקשה לפי חוק הטרדה מאיימת כנגד המשיב.

המשיב חי בזוגיות עם גרושתו של המבקש אשר בתם המשותפת של המבקש והגרושה נמצאת בחזקתה של האישה.

בין המשיב ובין האישה מתנהלים הליכים שונים בבית הדין הרבני שחלקם פורטו בפני ביהמ"ש ואין בדעתי להתייחס להליכים אלה או לצווים כאלה או אחרים שניתנו ע"י בית הדין.

לפניי יש מקרה שבמהלכו המבקש טוען שהוא מרגיש מאויים ע"י המשיב ואינו רוצה בכל קשר אתו. כנגזרת לעניין זה עלתה העובדה שהמשיב הוא זה שהיה מביא את הבת הקטינה למפגשים עם המבקש על רקע טענה לצו הרחקה של האישה.

מובן שככל שיינתן צו זה הדבר יאסור על כל קשר בין המבקש והמשיב ואם המשמעות היא שלא יוכל להמשיך ולהביא את הקטינה אז נאסר עליו לעשות כך.

זאת ועוד, ככל שהמשיב סבור שיש מקום לתת צו כנגד המבקש שמורה לו הזכות אף הוא לפנות לביהמ"ש בעניין ולבקש את הרחקתו של המבקש מהמשיב למרות שמשמעות הצו הלכה למעשה הוא הפרדה בין הצדדים.

אינני סבור שיש במתן צו זה לאחר שהתרשמתי שיש מקום לתת אותו, יש בו כדי לתת יתרון למבקש במסגרת הסכסוך עם האישה ויש בו כדי לפגוע במתכוון באישה ובמשיב. מטרתו של צו זה אחת למנוע לעתיד אפשרות לאלימות פיזית או מילולית ולכן אני נותן אותה.

1.      על יסוד האמור לעיל ניתן בזה צו להטרדה מאיימת כדלקמן:

א.        איסור להטריד את המבקש בכל דרך ובכל מקום, לרבות בביתו ובמקום עבודתו.

ב.         איסור לאיים על המבקש בכל דרך, בין ישירות ובין באמצעות אנשים אחרים.

ג.         איסור לבלוש אחר המבקש, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו ומעשיו, או

לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת.

ד.         ליצור עם המבקש כל קשר בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר לרבות הגעה למקום מגוריו יחד עם הבת המשותפת לצורך הסדרי ראיה.

2.         האיסור כמפורט בסעיף 1 יחול על המשיב, בין כלפי המבקש ובין כלפי אדם אחר הקרוב אליו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.

3.      הצו יעמוד בתוקפו למשך 6 חודשים מיום מתן החלטה זו.

4.      הצו יימסר לצדדים ע"י המזכירות לאחר שהצדדים פנו למזכירות להמתנה להחלטת ביהמ"ש בעניין.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"ג, 09 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.