1

1.         בפניי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. ביום 29.6.17 ניתן צו במעמד צד אחד ונקבע דיון במעמד הצדדים להיום.

2.         המבקש טוען כי המשיב, שהוא שכנו הם עם קיר משותף באותו בניין, עושה רעש, מוזיקה רעשנית, צעקות בשעות המאוחרות של הלילה, וזה מטריד את מנוחתו של המבקש שהוא אדם חולני, נכה וסובל ממצב רפואי קשה. המבקש טען כי ביום 28.6.17 בערך בחצות הלילה היה רעש בלתי נסבל מכיוון דירת המשיב, המבקש דפק בעדינות בקיר המשותף ואמר למשיב שהוא די מפריע לו ואינו יכול לישון, ואז המשיב השיב לו - "מניאק, לך תזדיין, אני נמצא בדירה שלי אני אעשה מה שאני רוצה". בעקבות כך, הזמין המבקש משטרה והשוטרים הגיעו והזהירו את המשיב.

3.         בדיון של היום הכחיש המשיב שהוא עושה רעש בדירתו, או שהוא משמיע מוזיקה רעשנית. הוא טוען כי הוא עובד שעות רבות כנהג משאית, ועושה שימוש סביר בדירתו, אינו מטריד את מנוחת המבקש ודווקא המבקש הוא שמטריד את מנוחתו על ידי הזמנת משטרה לעיתים קרובות. השוטרים מגיעים, לא מוצאים כלום וחוזרים.

באשר לאירוע האחרון, טוען המשיב כי, באותו אירוע הוא דיבר בטלפון הנייד שלו עם בת זוגו בסביבות השעה 22:00-23:00 והוא כבד שמיעה, כך שייתכן שהוא דיבר בקול רם, אך בשום אופן לא צעק ולא הטריד את מנוחת המבקש, וגם לא קילל או העליב את המבקש.

4.         לאחר ששמעתי את המבקש ואת המשיב, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

2

התרשמתי כי המשיב אכן כבד שמיעה במקצת, ובגין כך אף קולו גבוה בטון הדיבור הרגיל, אבל מכאן ועד להטרדת מנוחת השכנים, צעקות ומוזיקה רעשנית, הדרך ארוכה.

התרשמתי לחיוב מעדותו של המשיב, ולא מצאתי סיבה מדוע להעדיף את גרסת המבקש על פני גרסת המשיב. אני רק יכולה לשער במצב דבר כזה, שעקב מחלתו של המבקש יש לו רגישות יתר לרעשים ולקולות מסביב לדירתו, אך אדם שגר במבנה דירות עם קירות משותפים עם שכנים אחרים, אינו יכול לצפות לשקט מוחלט או לפרטיות מוחלטת.

5.         בנסיבות העניין, אני דוחה את הבקשה ולאור מצבו הבריאותי הנטען של המבקש, אני נמנעת מלחייב אותו בהוצאות.

6.         המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ז, 04 יולי 2017, בהעדר הצדדים.