1

1.         המבקשת הגישה בקשה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, במסגרתה טענה כי המשיבה דחפה אותה בתאריכים 22-23/11/15. בדיון במעמד צד אחד שהתקיים ביום 30/11/15 הסבירה המבקשת כי כאשר צעדה בקרבת בית מגוריה ביחד עם שני כלבים שלה, פגעה בה המשיבה, ודרשה בצעקות שהיא תימנע מלטייל עם הכלבים.

            לאחר שניתן צו במעמד צד אחד ונקבע מועד לדיון במעמד שני הצדדים, הגישה המשיבה תשובתה לבקשה. בתשובה צוין כי המשיבה, חולת סכרת, חוששת לצאת מביתה עקב הימצאותם בסמוך לכניסת הבית של הכלבים של המבקשת. נטען כי המבקשת היא אשר נקטה בהתנהגות אלימה כלפי המשיבה, ולא מנעה תקיפתה על ידי הכלבים. לתגובה צורפו תמונות של אחד הכלבים, קשור ומוחזק על ידי חבר של המבקשת, בקרבת הכניסה לביתה של המשיבה.

2.         במהלך הדיון היום הודיעו הצדדים על הסכמה לפיה הכלבים יסתובבו עם רסן, אם כי לא הגיעו להסכמה באשר למעבר הכלבים בסמוך לכניסה לבית בו מתגוררת המשיבה.

2

3.         המבקשת והמשיבה העידו ונחקרו בחקירות נגדיות. התברר כי לפני ימים אחדים הקטטה ביניהן הובילה להזמנת משטרה לשטח, ולתלונות הדדיות.

4.         המשיבה, באמצעות ביתה, ביקשה כי בית המשפט יאסור על המבקשת להתקרב עם הכלבים אל סמוך לכניסה לבית מגוריה. המבקשת היא שהגישה בקשה נגד המשיבה, ולא להיפך, ולא ניתן - בהעדר הסכמה - ליתן צו נגד המבקשת. מעבר לכך, אני סבור כי הסכמת המבקשת לנוע עם הכלבים בשטח הציבורי כאשר רסן לפיהם, מפחיתה ואף מונעת את הסכנה שלכאורה נשקפת למשיבה.

5.         על הצדדים לפעול על פי ההסכמה ביניהם, קרי - על המבקשת לנוע עם הכלבים שלה בשטח הציבורי כאשר רסן לפיהם.

            לאור זאת, ובהנחה שהמבקשת תעמוד בהתחייבותה, לא יהיה זה סביר להניח כי למבקשת נשקפת בעתיד סכנה מהמשיבה, דהיינו - אין להניח כי המשיבה תפגע בעתיד בשלוותה ובביטחונה של המבקשת. לפיכך, אין מקום ליתן צו נגד המשיבה.

6.         הצו הזמני שניתן ביום 30/11/15 בטל.

7.         אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ו, 06 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.