1

ביום 28.3.16 ניתן על ידי, בהסכמת הצדדים, צו הדדי לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

בפניי בקשה מטעם המבקשים, שכותרתה: "אי קיום צו בית המשפט". בבקשה לא מפורט מה מהותה ומה הסעד שמתבקש. די בכך על מנת להביא לדחיית הבקשה.

ככל שכוונת הבקשה הייתה לכוף על המשיב לבצע את הצו לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: "פקודת הבזיון"), הרי שדין הבקשה להידחות לגופה. בית המשפט העליון קבע לא אחת כי הליך הבזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני, ועל כן "השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49 (2004)). טעם זה משמש לא אחת עילה לדחיית בקשות לפי פקודת הבזיון המתייחסות לצווים שניתנו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת (ראה: ה"ט (שלום כ"ס) 35785-01-10 ראובן פולק נ' עמנואל אלאייב (7.4.10); ה"ט (שלום ת"א) 29718-06-12 אלעד רובין נ' יצחק פורים ואח' (21.10.12)).

2

במקרה זה, כעולה מהאישור שצורף לבקשה, המבקשים הגישו תלונה במשטרת ישראל. התלונה הוגשה, אומנם, בחשד להפרת צו של בית משפט, ואולם סמכות המשטרה לחקור אינה מצטמצמת לעבירה זו, אלא עליה לחקור כל עבירה פלילית שהתלונה מעלה, אף אם אין מדובר בהפרה של הצו, לרבות פגיעה בפרטיות, הסגת גבול וכו'.

המבקשים אף יכולים לפעול בכל הנוגע לטענתם לפגיעה בפרטיות, במסגרת הליכים משפטיים נפרדים, כגון הליכים לפי חוק הגנת הפרטיות ולפי פקודת הנזיקין.

לפיכך אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ו, 19 יוני 2016, בהעדר הצדדים.