1

תמצית טענות הצדדים

1.      המבקשת, שוכרת דירה ברח' .... בפתח תקוה, מהמשיבה.

2.      המבקשת עתרה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיבה מאחר ולטענתה המשיבה פועלת להוציאה מן הדירה ומטרידה אותה מזה כחודשיים.

3.      המבקשת טענה כי הסכם השכירות בתוקף עד ליום 27.5.16. לפני כחודשיים פנתה המשיבה למבקשת ובקשה כי תפנה את הדירה.

4.      המבקשת הודיעה לטענתה למשיבה כי אינה יכולה לפנות את הדירה טרם תום תקופת השכירות עפ"י ההסכם.

2

5.      המבקשת תיארה בבקשתה מסכת קשה של הטרדות אותן סבלה מהמשיבה מאז הודיעה לה כי לא תעזוב את הדירה כגון: סגירת המים בדירה, הפניית מתווך אשר איים עליה וערב הגשת הבקשה, אף מאן דהוא שם דבק במנעול הדירה. המבקשת הוסיפה וטענה כי אין לה אפשרות להיכנס לדירה ועליה לפרוץ את הדלת ולהתקין מנעול חדש.

6.      המבקשת טענה כי היא חשה מאויימת, ומצבה הבריאותי מתדרדר.

7.      בתאריך 25.2.16 התקיים דיון במעמד המבקשת ומאחר וסברתי כי לכאורה מדובר בעניין שבפני משום הטרדה מאיימת, ניתן צו במעמד צד ואחד ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 28.2.16.

8.      בדיון שהתקיים ביום 28.2.16 טען ב"כ המשיבה כי המבקשת הציגה תמונה שאינה מלאה. עפ"י הסכם השכירות למשיבה הזכות להביא לסיום ההסכם בהודעה מראש של שלושה חודשים.

9.      בתאריך 1.10.15 הודיעה המשיבה למבקשת כי עליה לפנות את הדירה בתוך 3 חודשים והמבקשת אף חתמה על הודעה זו. תואם מועד פינוי ליום 1.1.16. בתחילת חודש ינואר בקשה המבקשת חודש נוסף, המשיבה נעתרה וסוכם כי הדירה תפונה ביום 1.2.16.

10.  בתאריך 31.1.16 התקשרה המשיבה למבקשת על מנת לתאם הפינוי ולקבל דמי שכירות ובתגובה הודיעה המבקשת כי לא תפנה את הדירה ובמידה והמשיבה תמשיך לעמוד על דרישתה תזמין המבקשת את המשטרה. למבקשת נמסר מכתב מב"כ המשיבה ומאז המבקשת מתעלמת מדרישת הפינוי ואף חדלה מתשלום דמי השכירות.

11.  בתאריך 16.2.16 הוגשה ע"י המשיבה תביעה לפינוי מושכר ושליח מטעם משרד ב"כ המשיבה ניסה לאתר את המבקשת על מנת לבצע מסירה אישית ואף יצר עימה קשר טלפוני, לשם תיאום מסירה של כתב התביעה.

12.  ב"כ המשיבה הכחיש טענות המבקשת ביחס להטרדה הנטענת.

13.  המבקשת הודיעה במועד הדיון כי החליפה את המנעול.

3

14.  מאחר והצדדים לא הגיעו להסכמות נקבע מועד לשמיעת הוכחות.

15.  המשיבה הגישה תצהיר בו הכחישה טענות המבקשת וכי עסקינן לטעמה בתלונת שווא.

16.  בתאריך 30.3.16 התקיימה ישיבת הוכחות.

17.  מחקירת המבקשת עלה כי לא ראתה לטעמה את סעיף 13 להסכם השכירות לפיו המשיבה רשאית להודיע למבקשת על פינוי בהתראה של 3 חודשים.

18.  המבקשת אישרה את חתימתה על הודעת הפינוי מיום 1.10.15 וטענה שלא הבינה על מה חתמה. לאחר מכן מסרה שמשיבה הודיעה לה כי היא מוכרת את הדירה ואז עליה לפנות תוך 3 חודשים אולם הדירה לא נמכרה.

19.  באשר לדבק במנעול הדירה ציינה המבקשת כי לא ראתה את המשיבה מחבלת במנעול הדירה אלא ניחשה "כי משהו מבחוץ לא עושה דברים כאלה"(עמ' 9 שורות 18-19).

20.  עוד העידה המבקשת כי מסרה לביהמ"ש כי המשיבה חבלה במנעול משום לדעתה המשיבה ידעה על כך וזאת בשל העובדה שהמשיבה הפסיקה לענות לה לטלפונים, אולי בשל חששה. תימוכין נוספים מבחינת המבקשת למעורבותה של המשיבה, הייתה פניית מתווך אשר התקשר באותו היום.

21.  המבקשת ויתרה על חקירתה המשיבה.

דיון והכרעה

22.  על בעל דין הפונה בבקשת סעד לבית המשפט, לבוא לבית המשפט בידיים נקיות, בתום לב תוך גילוי מלוא העובדות לבית המשפט.

23.  מחקירת המבקשת עלה כי בעת הגשת הבקשה, לא פרשה בפני בית המשפט את התמונה המלאה ובמיוחד ביחס להסכמתה לפנוי הדירה מיום 1.10.15.

4

24.  בנוסף עלה כי טענות ההטרדה שהטיחה במשיבה לא היו מבוססות ונבעו מהשערות כאלו ואחרות אשר הביאו אותה למסקנה כי ידה של המשיבה בחבלה במנעול דלת הדירה.

25.  המבקשת אף לא הציגה בפני בית המשפט אסמכתא להחלפת המנעול, כגון המנעול עצמו ו/או קבלה בגין החלפתו.

26.  בנסיבות אין לי אלא לקבוע כי המבקשת לא הרימה הנטל להוכיח כי המשיבה הטרידה אותה ו/או איימה עליה כנטען בבקשתה.

27.  אשר על כן הנני מורה על ביטול הצו אשר ניתן במעמד צד אחד ביום 25.2.16 ודחיית הבקשה.

28.  המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב אדר ב' תשע"ו, 01 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.