1

1.         ענייננו בבקשה למניעת הטרדה מאיימת. המבקש והמשיבה הם שכנים, והמבקש טוען כי היחסים השתבשו על רקע החנייה במקום. באותו כביש קיימת מצוקת חנייה, והמשיבה השתלטה על שתי חניות ציבוריות, ובעיות החלו לאחר שביקש המבקש לעשות שימוש באותה חנייה.

2.         המבקש טוען כי המשיבה מעליבה אותו בכל הזדמנות שהיא רואה אותו עובר בכביש, מכנה אותו בכל מיני כינויים מעליבים ומקניטים, מקללת אותו ואת אישתו, ונועצת מבטים מאיימים בבתו הקטינה בת ה- 13 כל אימת שהיא עוברת בכביש. היא שורטת את רכבו למרות שהחליט להתרחק מאותה חנייה ולחנות בחניה מרוחקת מהבית. לפני כשנה אף תקפה אותו ואת אשתו פיזית וגרמה נזק למשקפיים שלו.

3.         המשיבה מכחישה את כל טענות המבקש וטוענת כי הוא זה שמטריד אותה, עובר בכביש ומצלם אותה במרפסת, גורם לשריטות ברכבה, אינו מכבד את גילה המבוגר ומקלל אותה, ובאירוע שהיה מלפני שנה, דווקא המבקש הוא שתקף אותה פיזית.

4.         שני בעלי הדין הגישו תלונות הדדיות במשטרה.

2

5.         לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מבעלי הדין בצורה בלתי אמצעית שוכנעתי כי המדובר ביחסים עכורים ודי מתוחים, שפוגעים בשגרת החיים הנורמליים של שני בעלי הדין. התרשמתי כי המשיבה היא התורמת העיקרית להתלקחות המצב ביניהם, ככל הנראה בניסיונה להשתלט על חנייה ציבורית בקרבת הבניין, ומניעת החניה מדיירים שונים, וכן בהערות ובכינויים המעליבים ומבישים שהיא מפנה לבקש ואשתו. יחד עם זאת התרשמתי כי גם המבקש תרם את חלקו בהסלמת המצב, בעת שכינה את המשיבה בהזדמנות אחת בכינוי מעליב, עשה תנועה מגונה עם גופו כלפי המשיבה, ואף התערב באירוע מלפני שנה בצורה מאיימת כנגד המשיבה.

6.         בנסיבות אלו, אני מורה על מתן צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת, כך שהצו שניתן ביום 23.11.18 יהפוך להדדי, וימשיך לחול על שני הצדדים עד יום 22.5.19.

7.         אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ט, 30 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.