1

1)             מונחת לפניי בקשה למתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת" או "החוק").

2)             דיון במעמד צד אחד התקיים ביום 17.2.2019. דיון במעמד שני הצדדים התקיים ביום 19.2.2019.

3)             כעולה מטיעוני הצדדים, המבקשת והמשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מתגוררות בבניין אחד, כאשר דירת המבקשת נמצאת מתחת לדירת המשיבה. המשיבות 2 ו-3 הן בנותיה של המשיבה ואינן מתגוררות בבניין.

2

4)             המבקשת טוענת בין השאר, כי ביום 14.2.2019, עת צילמה את אזור הכניסה לבניין לאחר שהמשיבות השאירו שם עגלת ילדים תאומים (להלן: "העגלה") שלטענתה מפריעה למעבר, המשיבה והמשיבה 2 תקפו אותה פיזית תוך איומים, וגרמו לה נזק גוף. המבקשת נזקקה לטיפול רפואי. בנוסף, המשיבה 3 איימה עליה כי תהרוג אותה. המבקשת הגישה תלונה במשטרה.

5)             המשיבות טוענות מנגד, בין השאר, כי המבקשת היא זו שתקפה את המשיבה מאחר והניחה בכניסה לבניין עגלת ילדים. לטענת המשיבה, כאשר הגיעה לכניסה של הבניין על מנת לפנות משם את העגלה, המבקשת תקפה אותה וגרמה לה נזק גוף. לטענת המשיבה, המשיבה 2 הייתה עדה לתקיפה. המשיבה 2 העידה בין השאר, כי בזמן שאמה ירדה לקחת את העגלה, המבקשת קיללה ותקפה אותה. לטענת המשיבות, זו לא הפעם הראשונה שהמבקשת מתנכלת להם. לטענת המשיבה 3, היא הגיעה לאחר האירוע ופנתה לבעלה של המבקשת כדי לנסות לדבר, המבקשת יצאה וקיללה ובעלה של המבקשת נאלץ להגן עליה (על המשיבה 3) בגופו.

6)             לאחר ששמעתי את דברי הצדדים בדיון לפניי, התרשמתי מדבריהם, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל ביחס למשיבה, ולהידחות ביחס למשיבות 2 ו-3.

3

7)             מתיאורי הצדדים ומהתמונות שהוצגו, עולה כי אכן היה קיים עימות פיזי בין המבקשת לבין המשיבה. לא מן הנמנע כי בשלב מסוים העימות היה הדדי. עם זאת, מהתרשמותי מדברי הצדדים, נראה כי המשיבה היא זו שתקפה תחילה את המבקשת ולא ההיפך. ראשית: גרסת המבקשת הותירה רושם אמין יותר והיא מסתברת מחומר הראיות. בין השאר, מעיון באישור הרפואי שהציגה המבקשת, מיום האירוע, קיים תיעוד בדבר אירוע התקיפה (מוצג מב/2). לעומת זאת, מהתיעוד הרפואי שהציגה המשיבה (מוצג נ/2), כיומיים לאחר האירוע, אין זכר לאירוע התקיפה (מוצג שורות 7-3, עמוד 5). בנוסף, התיעוד הרפואי שהציגה המבקשת מצביע על פגיעה פיזית, בעוד החומר הרפואי שהציגה המשיבה מצביע על קוצר נשימה והחמרה בפעילות הלב. שנית: מהתמונות שהציגה המבקשת (מוצגים מב/4) נראה קרטון חלב שהושלך אל עבר המדרגות. בתמונה אחרת, נראית המשיבה 1 אוחזת בו. בעוד טוענת המבקשת כי הקרטון האמור הושלך לעברה מלמעלה, טוענות המשיבות כי המבקשת היא זו אשר השליכה את הקרטון וכי המשיבה 2 זרקה אותו בחזרה (שורה 17, עמוד 7). טענת המשיבה אינה סבירה בנסיבות העניין. לא השתכנעתי כי כאשר צילמה המבקשת את העגלה באזור הכניסה, דבר שככל הנראה היה למורת רוחן של המשיבה ובנותיה, היא גם "הצטיידה" בקרטון חלב לשם "תקיפה" (שורה 4, עמוד 8). כעולה ממכלול התמונה המצטיירת, המשיבה ראתה בעצם הצילום שבוצע על-ידי המבקשת, ככל הנראה כאירוע פרובוקטיבי, דבר שהביא אותה לנהוג כפי שנהגה.

8)             במובחן מחלקה של המשיבה, לעניין חלקן של המשיבות 2 ו-3, לא הונחה תשתית ראייתית מספיקה שיש בה לבסס עילה למתן צו נגדן. לא מן הנמנע כי המשיבה 2 נטלה חלק באירוע שבו אמה הייתה מעורבת וזאת כדי להפריד בין הצדדים, אך לא התרשמתי כי היא עצמה פגעה באופן מכוון במבקשת. גם ביחס למשיבה 3, לא הונחה תשתית מספיקה שמעידה על איום לפגוע במבקשת, מה גם שהיא לא הייתה נוכחת בעת האירוע. אעיר בהקשר זה, כי אף שהבקשה נגד המשיבות 2 ו-3 נדחית, ואולם משהוגשה תלונה במשטרה, חזקה כי המשטרה תמצה את בירור התלונה, הכל לפי סמכויותיה לפי דין, וברי שאין הליך זה בא חלף הבדיקה המשטרתית.

9)             לאחר כל אלה, זאת גם על מנת להרגיע את הרוחות, ניתן בזאת צו מכוח החוק שמורה כלהלן:

א)                   נאסר בזאת על המשיבה 1 לבוא בדברים עם המבקשת, בין באופן ישיר בין באופן עקיף, בעל-פה, בכתב, בטלפון או בכל אמצעי אחר. בשים לב לכך שמדובר בשכנים, ככל שיעלה הצורך בהידברות אשר נובעת מיחסי השכנות, המשיבה יכולה לפנות למבקשת רק באמצעות צד שלישי שמקובל על המבקשת.

ב)                    נאסר בזאת על המשיבה 1 לאיים, להטריד, לפגוע בפרטיות או בשלוות החיים של המבקשת.

10)         הצו האמור יעמוד בתוקף במשך ששה חודשים.

11)         הבקשה נגד המשיבות 2 ו-3 - נדחית.

12)         לאור תוצאת ההליך, כל צד יישא בהוצאותיו.

4

13)         שימת לבם של הצדדים מופנית לכך כי ניתן להשיג על החלטה זו בהליך ערעורי לפני בית המשפט המחוזי בירושלים.

המזכירות - להודיע לצדדים בהתאם.

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.