1

1.         לפני בקשת המבקש לצו מניעת הטרדה מאיימת. המבקש והמשיבה מחזיקים מקרקעין בקלנסווה אשר גובלים זה בזה.

2.         המבקש טען בבקשה כי בכל פעם שהמשיבה רואה אותו בשטחו הפרטי בקלנסווה, היא מקללת, תוקפת, מאיימת לפגוע בחייו ומאיימת לשכור עבריינים על מנת לפגוע בו. המבקש הגיש ביום 12.03.18 תלונה במשטרה בגין היזק לרכוש במזיד.

3.         דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 21.03.18 ובו המבקש נחקר על בקשתו.

2

4.         המבקש נשאל אם החתימה על הבקשה היא חתימתו והוא השיב תשובות סותרות. תחילה השיב בשלילה. לאחר מכן, לאחר שהחליף דברים עם בא כוחו, שינה תשובתו וטען שהחתימה היא חתימתו.

5.         כאשר נשאל לפרטי האיומים שהוא מייחס למשיבה, טען כי ביום שבת, (ככל הנראה 10.12.18), המשיבה עקרה בשטח השייך לו 20 עצים. לדבריו בחקירתו הנגדית, הוא כלל לא היו באותו יום במקום ולא ראה את האירוע או את המשיבה. לדבריו, למחרת, ביום א', כשבא למקום מצא את העצים עקורים. יוער כי בבקשה לא טען המבקש כי המשיבה עקרה עצים. עוד לשאלות בחקירה הנגדית המבקש השיב כי המשיבה לא איימה עליו, לא ביום שבת וגם לא שבוע קודם. בהמשך הדיון טען ב"כ המבקש כי למבקש הקלטה המתעדת את התנהגות המשיבה אך התברר שמדובר באירוע ישן שאינו קשור לבקשה הנוכחית ולא ארע בקרבת זמן להגשתה.

6.         המבקש אישר, אפוא, שהמשיבה כלל לא השמיעה כלפיו איומים, כי לא היה כל מפגש בין הצדדים, כי המבקש כלל לא ראה את המשיבה גורמת נזק לרכושו וכי אין לו כל ראיה לכך. בנסיבות אלה, מלכתחילה לא היה כל בסיס להגשת הבקשה.

7.         אשר על האמור, הבקשה נדחית. הצו מיום 15.03.18 מבוטל.

8.         המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך של 750 ש"ח.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.