1

1)         ענייננו בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, על-פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "החוק"), שהגיש המבקש נגד המשיבה.

2)         עם הגשת הבקשה ביום 15.1.15 התקיים דיון לפניי במעמד צד אחד, ובתום הדיון, לאחר עיון בבקשה ושמיעת דברי המבקש, משלא שוכנעתי כי מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית למתן צו במעמד צד אחד, קבעתי את הדיון בבקשה ליום 18.1.15, במעמד שני הצדדים.

3)         לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון לפניי ונתתי את דעתי למכלול טענותיהם, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

4)         כעולה מטיעוני הצדדים וכפי שניתן היה להתרשם מדבריהם, הם שכנים ויחסי השכנות ביניהם אינם טובים. המבקש מלין בעיקר על כך שהמשיבה מטרידה אותו בריבוי הגשת תלונות נגדו, לטענתו, לרשויות ובכללן במשטרה ובעירייה. לטענתו, נוכח ריבוי התלונות המשטרה כבר הפסיקה להיענות לקריאות שלה [שורה 9, עמוד 4 בפרוטוקול]. מנגד, טוענת המשיבה כי אין לה כל קשר עם המבקש וכי המבקש או מי מטעמו חסם שטח ציבורי של העירייה והכניס לשם כלב שעלול לנשוך מישהו, ולדבריה, יש לפקח מטעם העירייה זכות לבוא [שורה 1, עמוד 4 בפרוטוקול]. בדיון לפניי טענה המשיבה לעניין מצב השכונה בה מתגוררת כיום והתייחסה גם לתקופת העבר.

2

5)         בשים לב לעיקר הבקשה ולדברי המבקש, דומני כי המבוקש בבקשה דידן, משמעו למעשה, בקשה למתן צו שיאסור על המשיבה לפנות לרשויות המוסמכות ולהלין על המבקש. חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה זו, זאת שכן, הזכות לפנות לרשויות המוסמכות ולהתלונן נגד מאן-דהוא, היא זכות בסיסית. חזקה כי הרשות המוסמכת אליה פונה האזרח הטוען לפגיעה בזכות כלשהי, כי תבחן את הפנייה או התלונה באופן מקצועי ותוך זמן סביר, וכן תקבל את החלטותיה המקצועיות בהתאם. בכלל זה, חזקה על הרשות המוסמכת אליה פונה האזרח, כי תבחין היטב בין פנייה או תלונה שיש בה ממש לבין פנייה או תלונת סרק, על כל המשתמע ונגזר מכך. יתירה מכך, אין בכך כדי לפגוע או לפגום בזכותו של כל אדם לברר ולמצות את זכויותיו המשפטיות, ככל שישנן, במסגרת הליכים משפטיים המתאימים לכך ולפני הערכאות המוסמכות, וזאת בגין פניות או תלונות סרק המוגשות נגדו.

6)         על כן, לאור האמור, הבקשה למתן צו - נדחית.

המזכירות - להמציא החלטתי זו לצדדים בדרך המקובלת.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.