1

1.         לפניי בקשה למניעת הטרדה מאיימת. ביום 14.3.17 ניתן צו במעמד צד אחד, והיום התקיים דיון במעמד הצדדים.

2.         המבקש טוען כי המשיב מפריע לו בכניסת לביתו ולחנייה שלו, חוסם את דרך הגישה לביתו של המבקש בטענה כי המדובר בחלק מחלקתו של המשיב, אך לטענתו של המבקש, המשיב לא הוכיח לו במסמכים שמדובר בחלק מחלקתו.

3.         בתגובה של המשיב שהוגשה היום לתיק נטען כי המדובר בשטח פרטי של המשיב, חלק מחלקתו של המשיב, במקרקעין שבבעלותו, וכי המדובר בסכסוך קנייני, אם בכלל, שאין מקום לבררו או להכריע בו במסגרת בקשה למניעת הטרדה מאיימת. המשיב טוען כי המצב העובדתי בשטח הוא שבמשך השנים משתמש המבקש בדרך גישה אחרת מהצד השני של החלקה, וכעת הוא מבקש לשנות את המצב הקיים בשטח באמצעות צו זה.

4.         המבקש טען היום כי במשך לפחות 14 שנה נמנעה ממנו גישה לביתו באמצעות אותה דרך גישה שלגביה קיימת מחלוקת, וכי המשיב לא הוכיח בפניו כי אותו שטח הוא בבעלותו.

2

5.         לאחר ששמעתי את הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. אין מחלוקת כי עובדתית השתמש המבקש במשך שנים בדרך גישה אחרת מזו נשוא המחלוקת כאן. אם כך עולה כי באמצעות בקשה זו מבקש המבקש לשנות את המצב הקיים בשטח. אם למבקש יש טענות לגבי בעלות, חזקה, או זיקת הנאה בשטח המריבה, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליך הנכון, שאינו בקשה למניעת הטרדה מאיימת.

6.         בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי חסימת דרך הגישה נשוא המחלוקת ע"י המשיב בפני המבקש מהווה הטרדה מאיימת המצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

7.         לסיכום, אני דוחה את הבקשה, ומחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 700 ₪.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ז, 20 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.