1

לפני בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת.

לאחר עיון בבקשה ושמיעת הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה ואלה טעמיי:

א.        סרטונים שהציג המשיב העלו לכאורה כי המבקש הוא זה אשר עומד ממתין בשטח משותף בבית המשותף בו גרים הצדדים, המשיב עם כלבו יוצא מדירתו מבלי לפנות למבקש וליצור עמו כל קשר, והמשיב, אשר המתין כאמור, הוא זה אשר נצמד למבקש והולך לצדו למקום אליו הולך המשיב. הסרטונים תומכים בטענת המשיב, לפיה המבקש פונה אליו ואומר לו דברים כאלה ואחרים ביוזמתו של המבקש. עולה, אפוא, לכאורה כי לא זאת בלבד שהמשיב לא מטריד את המבקש, ההפך מכך, המבקש הוא זה אשר מטריד את המשיב כטענת המשיב.

ב.         הסרטונים שוללים לכאורה את טענת המבקש, לפיה הוא יצא לריצה.

ג.         המבקש עצמו נסוג מעדותו, לפיה כלבו של המשיב נשך אותו. זאת כאשר בדיון מיום 12.1.2023 טען כי הכלב אחז בשולי בגדו. הסתירה פוגמת לכאורה במהימנות טענת המבקש בדבר תקיפת כלבו של המשיב את המבקש.

ד.         טענת המבקש לפגיעה בשמו הטוב אינה רלבנטית להליך מניעת הטרדה מאיימת ואינה עילה להרחקה.

2

לאור האמור, הבקשה אינה מבססת כל הצדקה לצו מניעת הטרדה מאיימת נגד המשיב, ולכן הבקשה נדחית. הצו מיום 10.1.2023 מבוטל.

המבקש ישלם למשיב, בתוך 30 יום, את הוצאות ההליך בסך של 750 ש"ח.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' טבת תשפ"ג, 13 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.