1

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה מבוססת הטענה כי המבקש צופה כניסתו של מאן דהוא לנכס המוחזק על ידי המשיבים, כמחזיק במקומם. לטענת המבקש המשיבים פלשו הם עצמם לנכס שבבעלותו לפני מספר שנים ועתה הם צפויים לעזוב את הנכס ולהכניס "פולש טרי חדש במקומם".

במסגרת בקשתו אף עותר המבקש, בין השאר, ל"צו האוסר על כניסת פולש טרי לנכס בבעלות המבקש". המבקש חושש כי "פלישה" זו תוביל ל"עימות פיזי" בינו ובין אותו "פולש", וזאת גם כחלק מנסיון של המבקש עצמו להשתמש בזכות שנטען שמוקנית לו לסילוקו של פולש טרי.

לטענת המשיבים, הם רכשו זכויות בנכס, שאף מונה לו כונס נכסים. עוד טענו המשיבים כי המבקש עותר למעשה להכרעה בזכויות בנכס ולפינויו, במסגרת הליך זה שאינו מתאים לכך. עוד נטען כי למעשה עותר המבקש למנוע מהמשיבים או מי מטעמם להתנגד לנסיון שעלול המבקש לנקוט במסגרת עשיית דין עצמית.

2

בנסיבות אלה, מקובלות עלי טענות המשיבים לפיהן עניננו בסכסוך אזרחי, שיש לדון ולהכריע בו במסגרת הליך אזרחי ולא במסגרת בקשה למתן צו נגד הטרדה מאיימת. הליך של הטרדה מאיימת לא נועד להכריע בזכויות מי מהצדדים להחזיק בנכס או להעביר חזקה בו לאדם אחר.

יותר מכך, אף לגרסת המבקש עצמו, אם יבחר שלא להתעמת עם מי שהוא מכנה "פולש טרי", לא צפוי כל עימות פיזי בינו ובין אותו "פולש".

לפיכך, הבקשה נדחית.

מובן כי זכויות וטענות כל הצדדים, ביחס לסכסוך האזרחי הקיים ביניהם, שמורות להם.

ניתנה היום, י"ט אייר תש"פ, 13 מאי 2020, בהעדר הצדדים.