1

המבקשים הגישו בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיבים, לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב - 2001.

המשיבים 1 ו-2 הם בני זוג, והמשיב 3 הוא בנם הבגיר. המבקש 2 מתגורר באותו בניין מגורים בו מתגוררים המשיבים וכן מנהל משרד במבנה סמוך. המבקש 3 מתגורר בסמיכות. המבקשת 1 הינה בעלת זכויות במקרקעין בהם מתגוררים הצדדים.

2

בבקשה ובתצהירים שצורפו אליה תיארו המבקשים מסכת של הטרדות מצד המשיב 3 שהלכה והידרדרה בתקופה שקדמה להגשת הבקשה. לפי המתואר, המשיב 3 מטריד ומאיים עליהם מזה תקופה ארוכה. תוארו הטרדות באמצעות שיחות טלפון וביקורים בשעות לילה מאוחרות. כמו-כן תואר אירוע אלים של ניסיון תקיפה של מבקשים 2 ו-3 ע"י המשיב 3, לרבות השלכת בלוק מגובה על המבקש 3. הבקשה דנן הוגשה לאחר שביום 4.3.16 התפרץ המשיב 3, בשתי הזדמנויות, על שכניו בצעקות ובאיומים תוך שהוא מנופף בידיו בחרב ומאיים לפגוע בהם. לאחר האירועים הנ"ל נעצר המשיב 3 ונכון להיום הוא עצור עד יום 21.3.16, ובמקביל נלשלח לבדיקה פסיכיאטרית.

לדיון שנקבע להיום במעמד הצדדים לא התייצבו המשיבים 1 ו-2. המשיב 3 הובא לדיון ע"י רשויות שב"ס. בדבריו אישר המשיב 3 למעשה את האירועים שתוארו. לדבריו, יש סכסוך בינו לבין המבקשים על רקע שימוש בדרך מעבר בסמוך למבנה המגורים. עוד ציין כי הוא מצטער על שארע ומתחייב שלא לנקוט בפעולות דומות בעתיד.

לאחר בחינת הנתונים שבפני, האני מחליטה כדלקמן.

באשר לבקשה למתן צווים למניעת הטרדה מאיימת כנגד משיבים 1 -2; לא מצאתי בבקשה ובתצהירים שצורפו לה עילה למתן צווים נגד משיבים אלה. כאמור לעיל, הפירוט העובדתי המתואר בבקשה מיוחס למשיב 3. לא הונחה תשתית של ממש לביצוע מעשה של הטרדה מאיימת מטעם המשיבים 1 ו-2 עצמם. מדובר כאמור בהוריו של המשיב 3, ונטען כנגדם כי הם לא מתערבים להפסיק את התנהגותו, אולם בכך אין כדי להקים עילה למתן צווים אישיים נגדם מכוח החוק.

באשר למשיב 3; מהנתונים שבפני עולה כי המשיב איים לפגוע במשיבים ואף נקט במעשה אלימות נגד מבקש 3. ההתנהגות המתוארת בבקשה ובתצהירים, שעיקרה אושרה על ידי משיב 3, מהווה מעשה של הטרדה מאיימת כמובנה בחוק שביטוייה פגיעה ממשית בשלוות חייהם של המבקשים. בשים לב לכך שמדובר ברצף של אירועים שהלכו והסלימו, וכן לעובדה שבין הצדדים סכסוך נמשך וקיים הנוגע לשימוש בבניין המגורים, וזאת אף לשיטתו של משיב 3, קיים חשש להישנות מעשים של הטרדה מאיימת ושל פגיעה כאמור.

לנוכח זאת אני קובעת כי סעיפים ב, ג ו-ד לצו הארעי שניתן ביום 7.3.16 יעמדו בתוקף ויהוו צווים קבועים וזאת לתקופה של 6 חודשים מיום מתן הצו הארעי.

כמו-כן, נאסר על משיב 3 להימצא במרחק של פחות מ- 5 מטר מדירות המגורים של המבקשים וממקום עיסוקם הקבוע. תוקף הצו למשך שישה חודשים.

3

אשר לבקשה לאסור על המשיב 3 להימצא במרחק של פחות מ- 500 מטר מבנייני המגורים של המבקשים; משמעות הבקשה הינה למעשה הרחקתו של משיב 3 ממקום מגוריו הקבוע, שכן הוא מתגורר באותו בניין בו מתגורר מבקש 2 ובסמוך למבקש 3. בהינתן חומרת המעשים והחשש העולה מהם, ועל רקע הסכסוך בין הצדדים, יש מקום בשלב זה להרחקה כאמור. יצויין בהקשר זה אף כי נכון להיום המשיב 3 עצור ונתון במשמורת. עם זאת, בשים לב לכך שמדובר בבקשה ראשונה בהקשר הנדון המועלית מטעם המבקשים, למשמעות הקשה של הרחקה כאמור ולמכלול הנסיבות, סבורני כי יש במקום לבחון הדברים הדרגתית באופן המבהיר למשיב 3 את חומרת המעשים ומתרה מפני הישנותם וההשלכות שעשויות להיות לכך מבחינת הארכת תקופת ההרחקה.בנסיבות אלה, כשברקע אף עשויות להיות התפתחויות במישור ההליך הפלילי, ראוי לקבוע בשלב זה קביעת תקופת ההרחקה לזמן קצוב.

אני קובעת אפוא כי סעיף א' לצו הארעי שניתן ביום 7.3.16, אשר אוסר על המשיב 3 להימצא במרחק של פחות מ- 500 מ' מבנייני המגורים של המבקשים, יעמוד בתוקף למשך 30 ימים ממועד נתינו, קרי עד יום 7.4.16.

ככל שייוצרו נסיבות חדשות המצדיקות מתן צווים נוספים, בידי המבקשים יהיה להגיש בקשה חדשה בעניין זה.

בשים לב לפרטים הנוגעים לבחינת מצבו הנפשי של משיב 3, אני מורה על איסור פרסום של שמו ופרטיו המזהים.

המזכירות תמציא את ההחלטה למבקשים

ההחלטה תימסר למשיבים 1 ו-2 באמצעות משטרת ישראל,

ולמשיב 3 באמצעות רשויות שב"ס.

ניתן היום, ד' אדר ב' תשע"ו, 14 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.