בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים)

גמ"ר 931-05-21 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' בשיתי

בפני

כבוד השופטת שני שטרן

בעניין:

המאשימה

פרקליטות מחוז תל אביב פלילי

ע"י ב"כ עוה"ד מעיין שיוביץ

נגד

הנאשם

תאמר בשיתי

ע"י ב"כ עוה"ד נוריאלי

גזר דין

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 64 יחד עם סעיף 40 לפקודת התעבורה.

כעולה מכתב האישום, ביום 8.2.21, בסמוך לשעה 23:32, נהג הנאשם אוטובוס ציבורי, בין עירוני, ברחוב יסוד המעלה בתל אביב, מכיוון צפון לדרום, בואכה צומת הרחובות יסוד המעלה ולוינסקי.

הנאשם נהג במהירות גבוהה אשר אינה תואמת את תנאי הדרך.

הצומת אליה התקרב הנאשם מרומזר ומואר בתאורת רחוב שפעלה כסדרה.

כמו כן, להולכי הרגל והנהגים הפונים ימינה בצומת - אור ירוק משותף.

מעבר החציה, מופרד על ידי אי תנועה. על גביו מוצב רמזור כתום מהבהב 707, המתריע על הולכי רגל בפני הנהגים בפונים ימינה בצומת.

אותה העת, הגיע אל הצומת, מר הבטו קבדה ז"ל (להלן: "המנוח"), כאשר הוא הולך בהליכה איטית לעבר מעבר החציה, בחסות אור ירוק להולכי רגל, חצה המנוח באיטיות את הכביש, בתחום מעבר החציה, מכיוון צפון לדרום- (מימין לשמאל) בכיוון נתיב נסיעתו של הנאשם.

עם הגיעו של הנאשם אל קו הצומת התחלף אור הרמזור בכיוון נסיעתו לצהוב (כתום, לשון כתב האישום), המשיך בנסיעה ופנה ברציפות ימינה.

הנאשם פגע במנוח, שהספיק לחצות 3.9 מטרים, מתחום מעבר החציה, בעוצמה, עם חזית צד ימין של האוטובוס.

כתוצאה מהפגיעה הוטל המנוח לעבר הכביש, הובהל לבית החולים ולאחר שלושה ימים נפטר מפצעיו.

לבקשת ההגנה, נשלח הנאשם לשירות המבחן וכן לממונה על עבודות השירות. המאשימה, לא התנגדה, תוך שהיא מציינת שעמדתה למאסר בפועל.

הממונה על עבודות השירות הודיע ביום 3.4.22 כי מצא את הנאשם מתאים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

תסקיר שירות המבחן מיום 10.8.22 תיאר נסיבות חייו של הנאשם וציין כי לקח אחריות מסוימת על האירוע, ומצמצם מהתנהלותו הבעייתי, ככל הנראה כמנגנון התמודדות. נוכח זאת, קיים סיכון להישנות עבירות בעתיד. התסקיר מציין כי הנאשם מגלה כאב וצער לתוצאה הטרגית. לבסוף, ממליץ שירות המבחן על עונש ממשי ומציב גבול- מאסר, שיכול וירוצה בעבודות שירות.

ב"כ המאשימה טענה לעונש:

הנאשם אוחז ברישיון נהיגה משנת 2005 ולחובתו 18 הרשעות, כולן מסוג ברירת משפט.

ב"כ המאשימה טענה כי רשלנותו של הנאשם גבוהה, עמדה על פגיעה בערך היקר מכל- קדושת החיים, ציינה כי יש לתת משקל לאינטרס הציבורי על פני אינטרסים אחרים והמשמעות היא מאסר מאחורי סורג ובריח.

המאשימה הודיעה כי אחייניתו של המנוח רצתה לשאת דברים בפני בית המשפט ונבצר ממנה להתייצב משיקולי בריאות.

המאשימה הפנתה לפסיקה, בעניינם של נהגים שפגעו בהולכי רגל והושמו מאחורי סורג ובריח. הפסיקה מפורטת בעמ' 11-12 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.22.

המאשימה טענה למתחם ענישה שבין 12 ועד 24 חודשי מאסר בפועל. טענה כי יש להתחשב בהודאתו ולקיחת האחריות. הפנתה לתסקיר שירות המבחן המציין קושי שיעלה בעקבות חווית המאסר, וכן, לעובדה כי הנאשם לוקח אחריות חלקי בלבד ותולה מעשיו בגורמים חיצוניים.

לבסוף ציינה כי הצורך בהרתעת הרבים גובר על צרכי הנאשם וביקשה להשית על הנאשם 16 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון למשך שנים, קנס ופיצוי למשפחת המנוח.

ב"כ הנאשם טען לעונש: הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובחר שלא לנהל הוכחות. בכך חסך זמן שיפוטי.

ביחס לטענת המאשימה בנוגע לרשלנות גבוהה, טען ב"כ הנאשם לצורך בהלימת העונש לכתב האישום המתוקן, אשר ממנו נמחקה המילה 'חמורה' לאחר המילה 'רשלנות' והפנה לנסיבות האישיות, הגם שהם משניות.

ב"כ הנאשם התייחס לפסיקה שהציגה המאשימה, אשר מתאימה למקרים בהם הרשלנות הינה גבוהה.

ב"כ הנאשם התייחס לנסיבות כתב האישום, המתארות כי הולך הרגל לא חצה במעבר חציה, אלא בתחומו, בצורה אלכסונית וכי הנאשם נכנס באור ירוק, כפי שצריך היה.

ב"כ הנאשם הציג פסיקה, המפורטות בעמ' 13 לפרוטוקול, המצביעה על הטלת 6-9 חודשי מאסר בעבודות שירות על פגיעות בהולכי רגל, במקרים בהם נקבע כי רשלנותו של הנהג הינה בינונית נמוכה.

לטעמו של ב"כ הנאשם, הפגיעה במעבר חציה, כשלעצמה, אינה מייצרת רף רשלנות גבוה, כל מקרה ונסיבותיו.

לבסוף, הפנה לתסקיר ולמצבו הנפשי של הנאשם, ולנסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו נשוי, אב לארבעה קטינים, הקטן בן חצי שנה. הנאשם מפרנס יחיד, מתגורר במזרח ירושלים ועובד בתל אביב ומשכך יוצא את ביתו לפנות בוקר.

הפנה לעברו התעבורתי התקין של הנאשם ולעובדה כי העבירה אחרונה נעברה כהולך רגל.

לטעמו, מתחם הענישה יחל במאסר שירוצה בעבודות שירות ורכיב הפסילה יהא בין 5 ועד 10 שנים. לכן, ביקש להשית על הנאשם 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בנוגע לרכיב הפסילה, לאמץ ברף הנמוך.

הנאשם טען לעונש, תיאר את הקשיים בעבודתו, אל מול החברה המעסיקה. תיאר כי נהג מהשעה 13:00, את הקו הכי קשה בחברה.

בנוגע לתאונה עצמה סיפר כי כשעבר את הרמזור, נסעו לאורך האוטובוס 2 ילדים על אופניים. לכן: "אני הסתכלתי במראה כדי לראות שהם לא נוגעים באוטובוס. איך שאני מוריד את העיניים אני רואה אדם מולי".

הנאשם תיאר את הקשיים האישיים והמשפחתיים בעקבות התאונה ואת הקושי הכלכלי.

דיון והכרעה

העקרונות לפיהם יש לגזור את דינו של מי שהורשע בגרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים: נקבעו על ידי בית המשפט העליון בע"פ 6755/09, ארז אלמוג נגד מדינת ישראל: "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".

מדיניות זו, בנוגע למאסר בפועל, מוזכרת ומיושמת בפסיקה. כך: ברע"פ 8576/11 הילה מזרחי נ' מדינת ישראל, שם הוטלו 8 חודשי מאסר בפועל, על נאשמת שהיתה בהריון בסיכון. בית המשפט ציין כי "לא ראינו מקום לסטות ממדיניות הענישה הנוהגת בנושאי גרימת מוות ברשלנות, שדינה ככלל מאסר מאחורי סורג ובריח במסגרת המאבק בתאונות, ואשר חריגיה מעטים ומקרה זה אינו ביניהם על פי נסיבותיו. חיי אדם קופדו".

וכן, בעפ"ת 40285-10-15 מדינת ישראל נגד פישמן, בו קבע בית המשפט כי:"אנו רואים עם זאת להדגיש, כי הדברים נאמרו ויושמו גם במקרים שבהם לנהגים שהורשעו היו נסיבות קשות ביותר: היריון בסיכון גבוה, אם לילדים קטינים וכיו"ב ועדיין האמירה החד משמעית היתה כי מקום שקופחו חיי אדם ברשלנות של נהג, אין לא תיתכן ענישה הולמת שאיננה כוללת בתוכה רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח".

מתחם העונש ההולם, כפי שנלמד מהפסיקה:

רע"פ 9909/17 מאיר דרויש נ' מדינת ישראל, הנאשם, נהג אוטובוס ציבורי, פגע במנוחה, עת חצתה מעבר חציה. בית המשפט קבע כי הרשלנות הינה גבוהה וגזר על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילה וקבע: "התאונה ותוצאותיה הטרגיות השפיעו באופן ממשי גם על הנאשם ומשפחתו ולא רק על משפחת המנוחה, אך האינטרס הציבורי במקרה זה, דוחק מפניו את האינטרס האישי של הנאשם ומחייב ענישה חמורה ומרתיעה, בדמות מאסר בפועל".   בית המשפט המחוזי הפחית את עונש המאסר ל-9 חודשים ובית המשפט העליון אישר עונש זה.

ת"ד 2561-01-13 מדינת ישראל נ' הוכמן, הנאשם פגע בהולכת רגל במעבר חציה. בית המשפטקבע כי הרשלנות גבוהה והטיל על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל ו-15 שנות פסילה.  

רע"פ 7913/07 רמז נ' מדינת ישראל, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת עונשו של נאשם שגרם למותו של הולך רגל במעבר חצייה, ברשלנות גבוהה. והטיל עליו 12 חודשי מאסר. כמו כן, הוטלה ע"י בית המשפט השלום לתעבורה פסילה בת 12 שנים.

גמ"ר29-04-20 מדינת ישראל נגד עובדיה, הוטלו על הנאשמת שגרמה למותה של המנוחה שישבה בחזית חנות, 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, רף הרשלנות נקבע כנמוך.

עפ"ת 24573-05-13 פטר נ' מדינת ישראל, דחה בית המשפט המחוזי ערעור הנאשם, שהוטלו 15 חודשי מאסר בפועל ו - 13.5 שנות פסילה על נאשם שגרם למותה של הולכת רגל אשר חצתה את הכביש במעבר חציה. בית המשפט המחוזי ציין כי המערער הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו הפרה בוטה ברף הגבוה.

בע"פ 2486-12-14 מ"י נ' יצחק זדה, קיבל בית המשפט המחוזי ערעור המדינה והשית על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל. הנאשם גרם למותו של הולך רגל שחצה את הכביש שלא במעבר חציה. הנאשם נהג במהירות גבוהה. רף הרשלנות נקבע כגבוה(גזר הדין של בית המשפט לתעבורה גזר על הנאשם שישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שרות ו-10 שנות פסילה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והעלה את תקופה המאסר ל-8 חודשים.  

עפ"ת 1076-09-21 שיר אייזיק נ' מדינת ישראל, בו אישר בית המשפט המחוזי 11 חודשי מאסר ו-10 שנות פסילה שהוטלו על נאשמת, צעירה שפגעה בהולך רגל שחצה באיטיות, מעבר חציה, בירוק משותף ורמזור 707 מהבהב.‏‏ בית המשפט המחוזי ציין כי גם אם היה מטיל בית המשפט 12 חודשי מאסר, לא היתה סיבה להתערב בגזר הדין.

לפיכך, במקרים כאלו, הענישה המקובלת במקרים דומים הינה 12 חודשי מאסר, לפחות 10 שנות פסילה ועונשים נלווים.

קביעת עונשו של הנאשם:

נהיגתו של הנאשם, כפי שמתוארת בכתב האישום, בו הודה והורשע, היתה במהירות גבוהה, תוך כניסה לצומת באור צהוב ותוך התעלמות ממעבר החציה ותחומו. (כתב האישום מציין כי הנאשם לא הביט לעברו של מעבר החציה).

הנאשם, בדבריו לבית המשפט, מודה, ברוב הגינותו, כי מבטו היה מופנה לילדים שרכבו על אופניהם, לאורך האוטובוס. בכיוון ההפוך מהמנוח. תשומת ליבו של הנאשם נתונה היתה לאותם ילדים, תוך שהוא מוודא שהם לא פוגעים באוטובוס.

ואולם, הנאשם הביט לעברם, תוך שהוא ממשיך ונוהג, ברצף, בפניה ימינה, אל עברו של מעבר החציה ובמהירות גבוהה.

הנאשם לא ראה את המנוח, שהספיק לחצות, בהליכה איטית (לשון כתב האישום), 3.9 מטרים!

הנאשם הפר שתי חובות זהירות מוגברות: האחת, המוטלת עליו מכח נהיגתו באוטובוס ציבורי והשניה, מעצם כניסתו לתחום מעבר החציה. (על כך ר' גמ"ר 3131-05-18 מדינת ישראל נ' יצחק בטיטו‏‏).

בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל עמדת ההגנה לפיה רף הרשלנות הינו בינוני נמוך ואני קובעת כי רף הרשלנות הינו גבוה.

מקום בו רף הרשלנות גבוה, עתירתה של ההגנה לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, אינו מצוי במתחם העונש ההולם.

מתחם העונש הראוי

אני קובעת כי מתחם הענישה הראוי הינו בין 10 ועד 20 חודשי מאסר בפועל, 6 ועד 15 שנות פסילה, לצד ענישה נלווית.

זאת, תוך שימת לב כי המאשימה הגבילה טיעוניה ל-16 חודשי מאסר בפועל.

נסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה:

הנאשם לקח אחריות והודה בכתב אישום מתוקן.

יחד עם זאת, כעולה מתסקיר שירות המבחן, וגם מדברי הנאשם עצמו בבית המשפט, נדמה שהנאשם תולה האשם לתאונה בגורמים חיצוניים- קשיים בחברה המעסיקה, השעות המרובות, רוכבי האופניים ועוד, ולא ברשלנותו, הברורה.

לא נעלמה מעיני הערת שירות המבחן כי אי לקיחת האחריות המלאה, הינו, ככל הנראה, מנגנון הגנה. ואולם, לא ניתן להתעלם מהערת שירות המבחן כי התנהגות זו עשויה להביא להישנות העבירות.

בנסיבות אלו, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם "עונש מוחשי וחוצה גבול".

הנאשם הינו נשוי, מפרנס יחיד, אב לארבעה קטנים.

פרנסתו כנהג ציבורי, נקטעה וכעת הוא משמש ככרטיסן בחברת האוטובוסים בה נהג.

עברו התעבורתי תקין. משך 16 שנות נהיגה, כאשר 12 מתוכן כנהג ציבורי, צבר לחובתו 18 הרשעות מסוג ברירת משפט בלבד.

למשמע דבריו של הנאשם בפני בית המשפט, המתארים את קשייו האישיים, את קשיי ילדיו, בעקבות התאונה ומצבו הכלכלי, נחמץ הלב. חווית מאסר תשפיע עמוקות על הנאשם ועל משפחתו.

יחד עם זאת, יש לזכור כי מרבית הנאשמים בעבירות של גרימת מוות ברשלנות הינם אנשים נורמטיביים, שחייהם וחיי משפחתם השתנו, לעתים לבלי היכר, בעקבות התאונה.

בד בבד, נחמץ הלב, על המנוח, שהיה כבן 47 במותו, אשר חצה כביש, בתחום מעבר החציה- באלכסון לכיוון מעבר החציה, תוך רמזור כתום מהבהב המתריע אודות הולכי הרגל. ואיש לא התייצב בבית המשפט להשמיע קולו.

גם לעניין זה התייחסה הפסיקה:

בע"פ 52518-07-12 לגטווי נ' מדינת ישראל: "הענישה בתיקים מסוג זה היא לעולם קשה, מכאיבה ומעוררת חיבוטי נפש של ממש, מעבר לקושי האינהרנטי הגלום במלאכת הענישה ככלל. הקושי עניינו בכך, שמרבית העבריינים בתחום זה הם אנשים נורמטיביים, לעיתים קרובות מצטיינים בכל תחומי חייהם האחרים, אנשים תורמים, חיוביים ועדיין, בשל רשלנותם קופדו חיי אדם".

כאמור, במקרים אלו, יש לתת משקל בכורה לפגיעה הקשה בערך המוגן של קדושת חיי האדם ולאינטרס הציבורי של הרתעת הרבים, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם והשפעת הענישה על חייו.

לאחר שלקחתי בחשבון את העובדה כי המנוח חצה שלא במעבר החציה עצמו, אלא בתחומו, מצאתי מקום להציב את הנאשם בשליש התחתון של מתחם הענישה.

לאור כל המקובץ לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.      12 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם יאסר כעת ובכפוף לחתימה על ערבות עצמית על סך 10,000 ₪ יעוכב ריצוי מאסרו והנאשם יתייצב בבית סוהר מחוז תל אביב - ימ"ר ניצן ביום 6.12.22 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, מרים חייאיב רכזת מיון מוקדם - 074-7831077 (במקום 08-9787377)

מירב אבוחצירה רשמת מאסרים נדחים - 074-7831078 (במקום 08-9787336).

דואר אלקטרוני: MaasarN@ips.gov.il

2.      8 חודשי מאסר מותנה. והתנאי הוא, שלא יעבור עבירה בה הורשע, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה למשך 3 שנים.

3.      פסילה לתקופה של 8 שנים. הפסילה תחל מיום פסילתו המנהלית 15.2.21. אין צורך בהפקדה.

4.      12 חודשי פסילה מותנית. והתנאי הוא, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, למשך 3 שנים.

5.      פיצוי למשפחת המנוח בסך 10,000 ₪.

המאשימה תעביר עד ליום 1.12.22 פרטי משפחת המנוח למזכירות לצורך העברת הפיצוי.

הפיצוי בתשלום אחד, עד ולא יאוחר מיום 7.3.23.

להלן אמצעי התשלום הקיימים במערכת לצורך תשלום קנסות ובחלוף 72 שעות לפחות ממועד גזר הדין:

·        בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  

·        מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  - בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000

·        במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

נוכח הטלת מאסר בפועל, לא הטלתי קנס.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

07 בנובמבר 2022