1.      בפני בקשת הנאשם לזכותו, וזאת מבלי לחייבו להשיב לאשמה, מכח סעיף 158 לחסד"פ.

2.      כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

בקיצור נמרץ, עסקינן בתאונה שהתרחשה בדיונה הגדולה באשדוד. הנאשם נהג ברכב שטח באחד השבילים שבדיונה, המנוח אף הוא נהג באופנוע שטח בדיונה, בשביל החוצה את השביל בו נהג הנאשם, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם.

השניים התנגשו במפגש השבילים וכתוצאה מכן נהרג המנוח.

נטען בכתב האישום שהתאונה נגרמה עקב נהיגה רשלנית, קלת ראש וחסרת זהירות של הנאשם, שהתבטאה בכך שהמשיך בנסיעה רצופה לתוך הצומת למרות שהאופנוע המעורב התקרב לצומת, מבלי לתת דעתו להתקרבות האופנוע לצומת ומבלי לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע את התאונה.

3.      בגמר פרשת התביעה, ביקש ב"כ הנאשם שלא להשיב לאשמה, שכן לשיטתו כי לא הוכח, ולו לכאורה, שהנאשם התרשל ושהנאשם יכול היה למנוע התאונה אלמלא התרשל.

4.      לא מצאתי להעתר לבקשתו. כדי לחייב להשיב לאשמה, די בכך שהמאשימה תציג ראיות בסיסיות ודלות להוכחת יסודות העבירה.

5.      המאשימה עמדה בנטל הבאת הראיות הדרוש המצדיק חיובו של הנאשם להשיב לאשמה.

הובאו ראיות (ולו דלות ובסיסיות) המלמדות על רשלנות הנאשם, ראיות בדמות עדות ע"ת 3, עידן טובול, שהעיד כי הנאשם נהג במהירות "מטורפת" ובדמות עדותו של הבוחן המשטרתי פבזנר ולדיסלב, ע"ת 1, שהעיד שהנאשם נהג במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך.

לטעמי, ככל וינתן אמון מלא בעדות המלמדת על מהירות "מטורפת", שאינה מתאימה לתנאי השטח שמספקת הדיונה הגדולה באשדוד, הרי שעסקינן ביצירת סיכון בלתי סביר. (כך גם אם ינתן אמון בטענה של נהיגה במהירות בלתי סבירה בהינתן ראות לקויה עקב אבק על המשקפת.

6.      הובאו ראיות (ולו דלות ובסיסיות) המלמדות על הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין גרימת התוצאה, ראיות בדמות עדות הבוחן ומסקנותיו, לפיהן אם הנאשם היה מתאים מהירות נסיעתו לתנאי הדרך, לא היתה מתרחשת התאונה.

אני ערה לכך שהבחן לא ביצע שחזור, ולא סיפק נתונים מתמטיים.

אני ערה אף לפסיקת בית המשפט העליון לגבי חיוניות החישובים המתמטיים, ראו למשל בג"צ 8150/13 דליה כרסנטי נ' פרקליטות המדינה-המחלקה הפלילית (06/08/14). מנגד בית המשפט העליון הכיר באפשרות להרשיע גם ללא חישובים מתמטיים, ראו למשל רע"פ 1871/22 ירון דנוך נ' מדינת ישראל (23/03/22).

בשלב זה כאמור, בחינת התשתית הראייתית היא מתוך מתן מלוא האמון ומלוא המשקל לראיות שכן הובאו, ולכאורה, בעדות הבוחן יש תשתית, ולו בסיסית ודלה, גם להוכחת הקשר הסיבתי בין הרשלנות לגרימת התאונה.

7.      נוכח האמור, אני מחייבת את הנאשם להשיב לאשמה.

8.      בשל התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי להידרש ליתר המחלוקות העולות מטיעוני הצדדים, לרבות לשאלה אם עסקינן בצומת.

9.      המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' אייר תשפ"ג, 26 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.