1

1.        בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.10.2015 (עמ"ת 192-10-15, השופטת נאוה בן אור). בהחלטה זו הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המבקשים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

רקע והליכים קודמים          

2

2.        ביום 18.9.2015 נעצרו המבקשים בעקבות מעורבותם בהפרות סדר בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים, במהלכן השליכו מתפרעים רבים אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות משטרה. שוטרים נפגעו, שניים נכוו, וג'יפ משטרתי עלה באש. ביום 25.9.2015 הוגש נגד המבקשים כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 43224-09-15) בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 274(1) ו-274(3) לחוק העונשין, פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335(א)(2) לחוק העונשין, וניסיון פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 25, 334 ו-335(א)(2) לחוק העונשין. כתב האישום מתאר את אשר ארע כשניסו שוטרים לעצור מתפרעים, והמבקשים תקפו את השוטרים באגרופים, במכות, בדחיפות, בבעיטות ובחנק. אחד השוטרים נפצע, שוטר אחר ניסו לפצוע.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המבקשים הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטה מיום 30.9.2015 דחה בית משפט השלום (השופטת חנה מרים לומפ) את הבקשה, בקבּלוֹ את טענת המבקשים על 'כרסום' בחומר הראיות. תחת זאת הורה על שחרורם ל'מעצר בית' מלא. החלטתו של בית המשפט התבססה על חוסר בהירות באשר לנוכחותו של שוטר מספר 337 באירוע נשוא כתב האישום. בהודעה שנגבתה מאחד השוטרים, אשר לא נכח באירוע (אך נכח באירוע סמוך, במסגרת הטיפול באותן התפרעויות), נכתב כי מספרו 337, כמספרו של אחד השוטרים אשר נכח באירוע נשוא כתב האישום, כאשר ברור כי לא יתכן ששוטר אחד נכח בשני האירועים בו-זמנית. לעניין זה, קבע בית המשפט, לא ניתן להסתפק בהבהרה שנתן מפקד היס"מ, ולפיה השוטר שהיה מעורב באירוע נשוא כתב האישום הוא אכן שוטר שמספרו 337, ואילו השוטר שנגבתה ממנו הודעה בבית החולים לאחר שנפצע הוא שוטר 336. זאת משום שהמזכר לא נבדק על-ידי המשטרה על אף שפרק הזמן שחלף איפשר לעשות כן, ומשום שלא נגבתה הודעה נוספת משוטר 336 ומשוטר 337, שתאשר את תוכן המזכר. עוד מצא בית משפט השלום דופי בכך שבעדות שוטר 337 לא צויין מועד החקירה.

4.        המשיבה עררה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר נעתר לערר, תוך שדחה את קביעת בית משפט השלום בדבר כרסום בחומר הראיות, והורה על מעצרם של המבקשים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקשים קשרו עצמם בהודעותיהם לאירוע נשוא כתב האישום, ועמד גם על העדר התאמה בין גרסאותיהם. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי עיון בהודעת השוטר שבתחילתה נכתב כי הוא שוטר 337, בהודעה אשר נגבתה משוטר 336 לאחר מתן ההחלטה בבית משפט השלום ובעדותו של מפקד הכוח של לוחמי היס"מ, שוטר 180, מעלה כי ההודעה שנגבתה בבית החולים היא אכן מאת שוטר 336, ולא מאת שוטר 337. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי אי-רישום תאריך בתחילת הודעתו של שוטר 337 אינו מעורר כל קושי. בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי לא חל כרסום בראיות לכאורה שבידי המשיבה לחובת המבקשים, והורה כאמור על הארכת מעצרם עד תום ההליכים.

3

בקשת הרשות לערור

5.        המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קיבל את ערר המשיבה והורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם על אף הכרסום בראיות. עוד טוענים המבקשים כי המשיבה ניסתה להתגבר על הכרסום בראיות ולתקנו רק לאחר שנוכחה לדעת על קיומו במהלך הדיון שהתקיים בבית משפט השלום בבקשה להורות על מעצרם עד תום ההליכים. בכך, לטענתם, נתן בית המשפט ידו ל"שיפוץ" הראיות בדיעבד בידי המשיבה, מעשה שיש בו משום הפרה של סדר הדין הפלילי בכלל וסדרי הגילוי והעיון בחומר הראיות בפרט, ופגיעה בזכויותיהם. לבסוף, טוענים המבקשים, כי התערבותו של בית משפט זה נדרשת בשל האפשרות להישנות התופעה במקרים נוספים שעניינם במעצר עד תום ההליכים ובשל השלכות הסוגיה על המשפט הפלילי ועל סדר הדין הפלילי.

דיון והכרעה

6.        דין הבקשה להידחות.

7.        הלכה היא כי רשות לערור ב'גלגול שלישי' תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות המצדיקות זאת, כגון פגיעה לא מידתית בזכויות הנאשם או אי-מתן משקל ראוי לשלום הציבור וביטחונו (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (2011); בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (2012); בש"פ 3521/13 תורגמן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2013); בש"פ 6698/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (2014); בש"פ 2974/15 מרדכי אשכנזי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (2015)).

4

8.        בענייננו, אינני סבור כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות מתן רשות ערר כאמור ב'גלגול שלישי'. על אף ניסיונם של המבקשים לעטות על בקשתם נופך כללי, המקרה שלפנינו אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית. שוכנעתי, כפי החלטת בית המשפט המחוזי, כי הכרסום הנטען בראיות מקורו בטעות ותו לא, ועל פני הדברים לא נראה כי ננקטו פעולות שלא בתום-לב. אין בנמצא בענייננו נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות מתן רשות ערר. למותר לציין כי אין הצדקה ליתן רשות ערר אך בשל כך שבית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום אשר הורתה על שחרור המבקשים ממעצר (בש"פ 8460/13 אבו עמשה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (2013); בש"פ 6031/14 קרעוש נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2014); בש"פ 2974/15 מרדכי אשכנזי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (2015)).

9.        אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ט בתשרי התשע"ו (‏12.10.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15065350_O01.doc  עב