בש"פ 10003/17 – מוחמד מגארבה נ' מדינת ישראל
|
|
1
|
בבית המשפט העליון |
|
לפני: |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.10.2017 במ"ת 49237-08-17 שניתנה על-ידי כבוד השופט י' טופף
|
|
|
תאריך הישיבה: י' בטבת התשע"ח (28.12.17) |
|
|
בשם העורר: עו"ד ניזאר עבוד
בשם המשיבה: עו"ד הילה גורני
1. בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.10.2017 (מ"ת 49237-08-17, השופט י' טופף). בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.
כתב האישום וההליכים עד כה
2
2. כנגד העורר וששה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המגולל מסכת של אירועים שבהם פעלו לסחיטה באיומים של המתלוננת וקרוביה. על-פי האמור בכתב האישום, העורר מרצה מאסר פלילי החל מראשית שנת 2013. סמוך לאחר תחילת ריצוי מאסרו, יצר העורר קשר עם נ' ל' (לעיל ולהלן: המתלוננת), ובין השניים התפתח קשר זוגי. המתלוננת ביקשה לנתק את הקשר עם העורר לאחר שהתפתחה מערכת יחסים בינה לבין אחמד בירותי (להלן: המתלונן). העורר לא קיבל זאת, ודרש באיומים שהשניים ינתקו את הקשר ביניהם, או לחילופין ישלמו לו סכום של 190 אלף שקל. על-פי הנטען, מכיוון שדרישתו של העורר לא נענתה הוא יצר קשר עם הנאשמים הנוספים על מנת לסחוט את המתלוננים. בעקבות זאת ארבו מספר נאשמים למתלונן, כאשר אחד מהם אוחז בסכין, וניסו להכניסו בכוח לרכבם, ללא הצלחה. במועד מאוחר יותר, בהוראת העורר, פגשו נאשמים אחרים את המתלונן ואת אביו וסחטו אותם באיומים. העורר אף יצר בעצמו קשר עם המתלוננת ואיים על חייה ועל חייו של המתלונן. בנוסף, הורה העורר לחלק מהנאשמים האחרים להתייצב בדירתה של המתלוננת ולאיים עליה. בהמשך, ומאחר שדרישותיו של העורר לא נענו, פעלו חלק מהנאשמים האחרים – בתיאום עמו – לחטוף ולכלוא את המתלוננים, ואף עשו כן. אותם נאשמים החזיקו את המתלוננים בדירות מסתור נפרדות ודרשו דמי כופר מאביו של המתלונן. כעבור כיממה, ולאחר שהובטח להם שיקבלו את הכסף, שחררו הנאשמים הנוספים את המתלונן. באותו לילה מצאה המשטרה את המתלוננת ושחררה אף אותה. כתב האישום מוסיף ומתאר כיצד העורר שלח אנשים, שזהותם אינה ידועה למדינה, לאבי המתלונן בדרישה שזה יבטל את תלונתו במשטרה. אותם אנשים אף החתימו את המתלונן ואת אביו על תצהירים שבהם נכתב כי האחרונים אינם מכירים את החוטפים, אינם יכולים לזהותם ואין להם טענות כנגדם. עוד עולה מכתב האישום כי העורר פעל לשיבוש החקירה, איים על אמה של המתלוננת, ואף ניסה לשכנע אדם שיצית את רכבה של המתלוננת – ניסיון שלא צלח.
3. בגין מעשיו של העורר יוחסו לו העבירות הבאות: חטיפה לשם כליאה ולשם סחיטה לפי סעיפים 371 ו-372 יחד עם סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); סחיטה בכוח ובאיומים לפי סעיפים 427(א) ו-428 לחוק; כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק; הדחה בחקירה ובעדות בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 245(ב) ו-246(ב) יחד עם סעיף 429א לחוק (כך במקור – ד' ב' א'); שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; ניסיון לשידול להצתה לפי סעיף 448 עם סעיפים 30 ו-33 לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.
4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.
5. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו, אך טען שיש מקום לבחון חלופות מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני, בהתחשב במאפייני אישיותו ובעובדה שלא לקח חלק פיזי בביצוע העבירות. מנגד, טענה המדינה כי לעורר חלק מרכזי בפרשה, וכי בהתחשב במסוכנותו ובאפשרויותיו לשבש את מהלכי המשפט עליו להיות נתון במעצר מאחורי סורג ובריח.
3
6. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, מבלי להידרש לתסקיר של שירות מבחן. בית המשפט המחוזי קבע כי העורר היה לכאורה "המוח" שהפעיל את הנאשמים הנוספים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. בית המשפט המחוזי הוסיף והצביע על כך שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו בעודו שוהה במאסר בגין ביצוען של עבירות אחרות. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי רק בתא מעצר ניתן יהיה למנוע מהעורר לשוב ולבצע עבירות דומות, וכי לא ניתן לשקול אף חלופה אחרת.
7. להשלמת התמונה יצוין כי שניים מהנאשמים האחרים הורשעו במיוחס להם במסגרת הסדר טיעון וההליך בעניינם הסתיים. נאשם נוסף הסכים למעצרו עד תום ההליכים ואילו בעניינם של שלושת הנאשמים הנותרים הוגשו תסקירי מבחן והם מוחזקים במעצר וממתינים להחלטה באשר להמשך מעצרם.
הערר
8. ביום 24.12.2017 הגיש העורר ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי. ביום 28.12.2017 נערך הדיון בפני.
9. העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מעצרו עד תום ההליכים מבלי לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר או למצער לעוצרו במתכונת של פיקוח אלקטרוני. הערר מכוון לכך שבית משפט זה יורה על הזמנת תסקיר מבחן בעניינו של העורר, כך שסוגית המעצר תידון בהתאם לאמור בו. לטענת העורר לא היה מקום להבחין בינו לבין יתר הנאשמים אשר בעניינם הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקירי מבחן. זאת, במיוחד בשים לב לכך שלא רק לו עבר פלילי, אלא אף לנאשמים האחרים בפרשה ישנן הרשעות קודמות בעבירות חמורות. כמו כן העורר שב וטוען כי יש להתחשב בכך שהוא לא לקח חלק פיזי במעשים וכי ההליך העיקרי צפוי להיות מורכב ולארוך זמן רב. על כן, העורר טוען כי היה מקום להורות אף בעניינו על הגשת תסקיר מבחן ובהמשך לכך לבחון חלופות מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני.
4
10. מנגד, טוענת המדינה כי העורר הוא ה"רוח החיה" מאחורי המעשים הקשים המתוארים בכתב האישום. העורר הוא שרצה במעשים אלו והוא זה שהפעיל את יתר הנאשמים בפרשה. העורר אף איים וסחט את המתלוננים בעצמו, וכל זאת כאשר הוא נמצא מאחורי סורג ובריח. לפיכך, טוענת המדינה, ברי כי אין בנמצא חלופת מעצר שתוכל לאיין את מסוכנותו, ועל כן אין צורך בתסקיר שירות המבחן אשר לא יוכל להשפיע על מסקנה זו.
דיון והכרעה
11. דין הערר להידחות. העורר מבקש שייערך תסקיר מבחן לשם בחינת חלופות למעצרו. אולם, הלכה היא כי שקילת האפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני נעשית בשני שלבים. בשלב הראשון נבחנת השאלה האם חלופה כלשהי עשויה להפיג את המסוכנות הנשקפת מהנאשם. רק אם התשובה לכך היא חיובית, על בית המשפט להמשיך לשלב השני ולבחון חלופות קונקרטיות (ראו: בש"פ 5467/17 רוקח נ' מדינת ישראל (23.8.2017)). במקרים שבהם התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית, דהיינו אין חלופה שתוכל להפיג את מסוכנותו של הנאשם, ממילא אין טעם בהזמנת תסקיר (ראו: בש"פ 4187/13 בראזי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (18.6.2013)).
12. בנסיבות העניין, יש טעם רב בקביעה כי אין כל חלופה שתוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר, בהתחשב במעשים הקשים המיוחסים לו, וכל זאת מקום שאלו התבצעו בזמן שהעורר שהה במאסר, דהיינו נתון לפיקוח מחמיר למדי. המסקנה המתבקשת היא שהעורר נעדר מורא מן הדין וכי לא ניתן לתת בו את האמון לצורך שקילתה של מתכונת חלופית למעצר מאחורי סורג ובריח.
13. בנוסף לכך אין בידי לקבל גם טענתו של העורר כי ההשוואה ליתר הנאשמים שוקלת לטובתו. על פי כתב האישום, העורר היה הגורם המחולל ובעל העניין באירועים. הוא שיזם את המעשים הקשים שבוצעו, ואף שלא יכול היה להשתתף בהם באופן פיזי מפאת מאסרו, השפעתו עליהם הייתה רבה ביותר.
14. סוף דבר: הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ג בטבת התשע"ח (31.12.2017).
|
|
|
ש ו פ ט ת |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17100030_A02.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,




