1

           המבקש עותר למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 7939/10 מיום 23.12.2015. בא-כוח המבקש עמד בבקשה על מורכבות השאלות המתעוררות בהליך, וכן על כך שהוא לא ייצג את המבקש בערכאה הדיונית או בערעור. מטעמים אלו מבקש הוא ארכה של 75 ימים ממועד הגשת הבקשה, כך שההליך יוגש עד ליום 7.3.2016.

           המשיבה נתנה הסכמה חלקית, לארכה של 15 ימים (30 ימים ממועד מתן פסק-הדין), בציינה כי יש ליתן משקל לאופן הלימוד של התיק הנובע ממהותו של הליך הדיון הנוסף.

           לאחר ששקלתי בדבר החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה.

           בהקשר זה לקחתי בחשבון, מן הצד האחד, את היקפו החריג של ההליך ומורכבותו, את חלופי הייצוג, את העובדה שהבקשה הוגשה טרם חלוף המועד להגשת העתירה, ואת הסכמתה החלקית של המשיבה.

2

           אולם מן הצד השני יש ליתן משקל לפרק הזמן הקצר הקבוע בדין לשם הגשת עתירה לדיון נוסף (פרק זמן הנובע מן התכליות העומדות בבסיס הליך הדיון הנוסף), כמו גם לכך שבצדק ציינה המשיבה כי יש ליתן משקל לסוג הטענות אותן ניתן להעלות בהליך כגון דא.

           לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי להורות כי המבקש יהיה רשאי להגיש עתירה לדיון נוסף עד ל-45 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידי בא-כוחו. המבקש יציין את מתן הארכה בפתח ההליך שיגיש ויצרף החלטתי כנספח.

           ניתנה היום, ‏כ"ב בטבת התשע"ו (‏3.1.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15090220_P01.doc  ב