1

      הפנייה שבכותרת, הנושאת תאריך 14.2.2016 ואשר הוכתרה כ"בקשה לדיון נוסף", התקבלה בלשכת כב' הנשיאה מ' נאור ביום 25.9.2016. במכתב התשובה מיום 13.10.2016 אשר נשלח למבקש על ידי רכזת פניות הציבור בלשכת כב' הנשיאה צוין, כי הנשיאה הורתה להעביר את הפנייה לרשם בית משפט זה "כדי שיראה בו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף". בעקבות האמור נפתח ההליך שבכותרת והועבר לטיפולי.

      מתברר, כי המבקש כבר הגיש - ביום 27.1.2016 - בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק הדין מיום 9.12.2015 בע"פ 4401/13 (בש"פ 752/16). בקשת הארכה נדחתה על ידי עוד ביום 1.2.2016 (להלן: ההחלטה הקודמת), והלכה למעשה ניתן לראות בפנייה שבכותרת משום בקשה לעיון חוזר.

2

      כך או כך, לאחר שבחנתי את העניין סבורני כי לא מתקיימת עילה שבדין לעיון חוזר בהחלטה הקודמת, וכי אף לגופם של דברים אין הצדקה לשנות מן התוצאה אליה הגעתי באותה החלטה, אשר מדברת בעד עצמה. לא נעלמה מעיניי טענת המבקש כי "...מסמך פסק הדין נמסר לרשותי רק לאחר חודש וחצי ממתן פסק הדין" (סעיף 12 לפנייה. ההדגשה במקור - ג'ל'). ואולם, טענה זו נטענה באופן לקוני, ללא פירוט וללא אסמכתא כלשהי, מה גם שלא צוין מתי נודע למבקש על תוצאת פסק הדין (להבדיל מקבלת עותק של פסק הדין לידיו). גם הפנייה שלפניי - כמו בקשת הארכה הקודמת - אינה כוללת פירוט באשר למאמצים אשר נעשו לשם הסדרת ייצוג חלופי בסמוך ככל הניתן לאחר שנודע למבקש על פסק הדין. אף אין זה ברור מדוע הפנייה, הנושאת כאמור תאריך 14.2.2016, הגיעה לבית משפט זה למעלה משבעה חודשים לאחר כתיבתה. לאמור עד כה מתווספת העובדה, כי אף לאחר עיון בפנייה לא שיניתי מדעתי שסיכוייה הלכאוריים של הבקשה לדיון נוסף אשר מתבקשת ארכה להגשתה אינם גבוהים כלל ועיקר.   

      אשר על כן, הבקשה נדחית. כפי שצוין בהחלטה הקודמת, אין בכך כדי למנוע מן המבקש להגיש בקשה למשפט חוזר בהתאם להוראות הדין החלות בעניין.

      שירות בתי הסוהר ימציא לידי המבקש, ללא דיחוי, הן את החלטתי זו והן את החלטתי מיום 1.2.2016 בבש"פ 752/16, ויגיש על כך אסמכתא ברורה תוך 7 ימים.

          ניתנה היום, ‏י"ח בתשרי התשע"ז (‏20.10.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16080040_X01.doc  אק